"שוברות שתיקה: התמודדות אנשי חינוך עם אלימות במשפחה" כנס במסגרת הפעילות של הפורום נגד אלימות במשפחה ואלימות נגד נשים | ד"ר מיקי מוטולה המרכז לפדגוגיה מתבוננת במכללת אורנים

את בוודאי שואלת: מה לדיווח על כנס שעוסק באלימות נגד נשים ולניוזלטר של המרכז לחקר וטיפוח רוח האדם. מה למופעים האפלים של אלימות ולמרכז ששואף להביא את האדם לנשום אוויר פסגות של תודעה גבוהה.

התשובה הראשונה היא פשוטה, על פי דוח עדכני של האו"ם אחת מכל שלש קוראות של שורות אלו סבלה, סובלת או תסבול מאלימות פיזית, פסיכולוגית, כלכלית או דתית. כלומר אחת מכול שלוש נשים ואחד מכול שלושה גברים שקוראים את הניוזלטר, חיים אתמול, היום או מחר ביחסים פוגעניים והרסניים.

איש הרוח והמחנך סרי אורבינדו נותן בספרו על היוגה תשובה מורכבת יותר. הוא מדמה את התרגול הרוחני כתנועה בבית בו עולים ויורדים בין הקומות השונות. האישה המתרגלת חייבת לאסוף מספיק אור בשהותה בקומות העליונות של התודעה שתספיק לה להאיר את המרתפים האפלים של הווייתה.

תרגול מדיטציה או כל פרקטיקה רוחנית אחרת שאינה מפתחת מבט ביקורתי על האדם והחברה ולא מולידה דחף לתיקון, אינה מבחינתי, אלא עיסוק נרקיסיסטי בועתי שיכול רק להגביר את הסבל בעולם. כן, יש לפתח מבט שיפוטי על העולם החברתי. ההזמנה לפתח עמדה לא שיפוטית, במיינדפולנס למשל, פותחת פתח לאי הבנה גדולה על הכוונה העמוקה של החיפוש והעבודה הרוחנית. על השאלה של טיפוח עמדה לא שיפוטית יש מקום להרחיב, אבל כמובן לא במסגרת הודעה קצרה על כנס, אולי בהזדמנות אחרת.

פדגוגיה מתבוננת עבורי היא קודם כול פרקטיקה רדיקלית של פירוק כל התבניות המובנות מאליהם. תפקידה לעזור בחשיפת המוסכמות והמנגנונים של שליטה וכוח שגורמים לעולם החברתי להתנהל כמובן מאליו, עם כול הסתירות, הפערים, והפיגועים של חיי היום יום שמשאירים מיליונים של אנשים שקופים במצוקתם בצדי הדרך. יחסי השליטה והכוח שנוצרו במשך מאות אלפי שנה בין גברים ונשים הם בסיס הקרחון שאת קצהו אנחנו רואים כשאישה או ילדים נרצחים. כשאת נוגעת בליבת היחסים בין המגדרים ומבינה עד כמה הם יסודיים בתודעה האנושית, את מבינה משהו מהותי ביותר על הדינמיקה של החברה האנושית.