במהלך השיחה עם עמית, חוזר השימוש במונח ההיזכרות. עמית מתאר את החוויה הראשונית שלו ובהמשך את התחושה המדוייקת שהמונחים חווים בתהליך כהיזכרות בשפה מוכרת. מאחר ופיתוח שיטת "דמיון נובע" קרה במקביל לתהליך החזרה בתשובה האישי שלו, פנה עמית למקורות ביהדות בשביל להבין את החוויה יותר לעומק.
אחד המקורות היהודיים שמגדיר בצורה מדוייקת את חווית ההיזכרות עבורו נמצא בגמרא, בו מדובר על התהליך הרוחני שעובר העובר בבטן אימו.
"ונר דלוק לו על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו ומלמדין אותו כל התורה כולה, כיון שבא לאויר העולם – בא מלאך וסטרו על פיו , ומשכחו כל התורה כולה" – רבי נחמן מפרש – לתינוק בבטן אימו יש ראיה רוחנית ללא גבול, הוא יודע את כל התורה כולה, את כל מה שעליו לעשות, לעבוד ולהשיג בעולם הזה, לא רק את התורה עצמה אלא גם את תורת החיים האישית. מה השליחות, מה ההתמודדויות שהאדם יעבור בחייו, כל הנסיונות, כל הצמתים שאדם יעבור וידרש לבחור ומה התיקון. מהות העולם על פי היהדות זו הבחירה, ולכן אם התינוק נולד וזוכר הכל אין לו אפשרות בחירה. השיכחה – הסטירה שמשכיחה מהילוד את כל הידיעה הזו, את כל התורה, היא המפתח של הבחירה.
עמית מסביר, שההזכרות היא ידיעה פנימית, זכרון מטושטש וחמקמק שעולה בנקודות משמעותיות במהלך החיים, בצמתים בהם אדם צריך לעשות בחירה.
מבחוץ, יהיה העולם בו האדם נמצא, שיכתיב מה נחשב, מה כדאי ומה יחשבו ויגידו עליו, וכל עוצמת הבחירה תתמקד בכמה האדם מסוגל להפנות את המבט פנימה להקשיב לזיכרון העמום הזה, לחדד, להרחיב ולהעמיק אותו עד שהוא יהיה מספיק חזק כדי ללכת בעקבותיו ולתת לו להאיר את הדרך.
ב"דמיון נובע" לומדים להקשיב פנימה מתוך הבנה שאדם הלומד להקשיב לידיעה הפנימית, לתורה האבודה הנשכחת שלו ולחיות אותה, חי את הייעוד שלו.