הכנס הבינלאומי הרביעי בנושא רוחניות ופסיכיאטריה של ארגון הפסיכיאטרים העולמי | פרופ' עפרה מייזלס, איה רייס.
International Congress in Spirituality and Psychiatry: 4th Global Meeting in Spirituality and Mental Health
December 1-4, 2019, Jerusalem
כנס עם נשמה
בתחילת דצמבר 2019 התקיים בירושלים הכנס הבינלאומי הרביעי בנושא רוחניות ופסיכיאטריה של ארגון הפסיכיאטרים העולמי. ארבעה ימים, מעל 100 הרצאות, כ -350 משתתפים מרחבי הגלובוס (מהונג קונג ועד ברזיל), שני אולמות ונושא אחד, בעל פנים כה רבות – הקשר בין רוחניות לבריאות הנפש. וכמה מתאים שכל זה יתרחש במרכז הכנסים של משכנות שאננים, אל מול חומות העיר העתיקה.
מסתבר שאיגוד מדהים זה שהוקם לפני כ- 90 שנה ובו עשרות אלפי פסיכיאטרים מכ- 120 מדינות קיבל החלטה לפני מספר שנים שקוראת לשלב רוחניות בטיפול הפסיכיאטרי עם הנחיות מפורשות כיצד חשוב וכדאי לעשות זאת. הכנס שהתקיים בירושלים הוא המשך לקריאה זו וביטוי מוחשי לקידום הנושא.
בכנס שרתה אווירה של קדושה שהתהוותה בתוך האולמות, בין המילים ובין האנשים הנוכחים. נוצרו חיבורים מקצוות תבל, ולמרות הקצב המהיר של ההרצאות והמגוון העצום, הייתה תחושה של נוכחות בכל מצגת, בכל סיפור, עם אינספור רגעים שנצרבים בלב ובתודעה: סרטון של חייל אמריקאי מעירק שמטופל בחומרים משני תודעה מדבר על הכלת האלימות שבו וההבנה כי זהו חלק ממסעו בחיים האלה (בהרצאתו של ריק דובלין, מייסד MAPS, הארגון הבינלאומי למחקרים פסיכדליים) או הרצאתו מעוררת ההשראה של אסאם דאוד, פסיכיאטר ילדים, שהקים יחד עם אשתו ארגון להצלת נפשם הפצועה של פליטים סוריים, שגרם ללא מעט משומעיו לצאת מהאולם עם רצון לעזוב הכול ולהצטרף לשורותיו. היתה הרצאה מרתקת של הפסיכיאטר פרופ' פסח ליכטנברג שסיפר את הסיפור האישי שלו במיפגש עם חולה שאושפז נגד רצונו במחלקה פסיכיאטרית שהוביל להקמת "סוטריה" (ביוונית – "הצלה") ובו הטיפול מבוסס על קרבה, חום, תמיכה וקהילה לסיוע וטיפול במצבי חרום נפשיים. רגשה במיוחד גם אליין, רות דריסדייל שספרה תוך שילוב תיורי מקרים רבים כיצד היא משלבת ידע רב שנצבר על חוויות רוחניות בסמיכות למוות במצבי מוות קליני near death experiences בעבודתה עם חולים סופניים ועם בני משפחותיהם כתהליך של ליווי רוחני.
היו גם פאנלים בנושא רוחניות המגולמת בגוף, פסיכותרפיה יהודית, גישות אמפיריות לרוחניות, פסיכותרפיה ורוחניות, תובנות מהינדואיזם, איסלם ויהדות, תובנות פסיכיאטריות ופסיכולוגיות מרוחניות וכתבים מקודשים, תפילה מוזיקה ודיבוק, ועוד מגוון רחב של נושאים. פשוט מדהים.
אך מעבר לכל המילים שנאמרו, הייתה תחושה שכל דובר מגלם בגופו בנפשו וברוחו את הנושא המדובר. הייתה הרגשה שאנשים עוסקים בייעודם, ועושים זאת במקצועיות ובאהבה רבה. וכך כל הרצאה הייתה נגיעה בעולמו של הדובר/ת, והצצה אל תוך עולם עשיר ומרתק.
השתתפו גם אנשי בריאות נפש שאינם פסיכיאטרים, כגון פסיכולוגים קליניים, פסיכותרפיסטים, ואפילו מדיום אחד מאנגליה… וניכר שכולם מצאו שם את מקומם וחשו בנוח, בעיקר כי מה שאיחד את כולם זה לא רק המקצוע, אלא אנושיות בסיסית וחוצת גבולות.
בכנס השתתפו 350 איש ממעל 30 מדינות. זה היה המפגש העולמי הרביעי בנושא רוחניות ובריאות נפשית, שאורגן על ידי האיגוד הפסיכיאטרי העולמי (WPS). ה- WPA הוא האגודה הגלובלית של פסיכיאטריה המייצגת 140 אגודות פסיכיאטריות ב -120 מדינות ומאגדת למעלה מ- 250,000 פסיכיאטרים. הייתה לנו הזכות להשתתף בכנס הזה ולהציג כמה הרצאות. ביום הראשון של הכנס היה סימפוזיון בשם " SPIRITUALITY INTEGRATED PSYCHOTHERAPIES ", שכלל ארבע הרצאות של קלינאים מפרויקט המחקר שלנו –
הרצאתו של גבריאל שטרנגר, פסיכולוג קליני, חבר וועדת המחקר שלנו-
"PSYCHOTHERAPY WITH A HASSIDIC CLIENT SUFFERING FROM “SPIRITUAL DISSONANCE
בהרצאה זו טען שטרנגר שחלק מהמטופלים היהודים האורתודוכסים והחרדים סובלים ממה שהוא קרא לו "דיסוננס רוחני" – שטבע על בסיס המונח הקלאסי של ליאון פסטינגר "דיסוננס קוגניטיבי" (1957). דיסוננס רוחני הוא מצב בו האדם חווה, ברמות תודעה משתנות, אי התאמה הולכת וגוברת בין תרגול דתי יומיומי לחוויות רוחניות פנימיות. במקרים אלה הכלים הדתיים שמספקת ההלכה אינם מהווים כלי לשירות רוחניותו של האדם או התקשרותו לאלוהים (כפי שהם אמורים להיות), ואילו במקרים חמורים יותר הפרקטיקות הדתיות הופכות למעשה למכשול בהתפתחותו הרוחנית של האדם. ככלל, ככל שהאדם נוהג יותר על פי הדת, כך פוטנציאל הדיסוננס הרוחני גדול יותר וייסורי העמוק של רגשות האשמה, הבושה והריקנות הקיומית עמוק יותר. חקר פסיכותרפויטי של מצבים אלה מוביל לעתים קרובות לחשיפת יחסי האובייקט הפתולוגיים של המטופל ו / או סוגיות נאמנות בלתי פתורות עם דמויות הוריות מוקדמות, ומונעות את התבגרות זהותו הדתית של המטופל. בהצגת מקרה זו תוארו כמה תהליכים שהתרחשו בטיפול פסיכותרפי שנערך עם איש חסידי חרדי, והומחשה הדינמיקה הנ"ל , לצד האסטרטגיות הפסיכותרפיות המשמשות לביטול חסימת תהליך ההתבגרות הרוחני והדתי.
הרצאתו של מיכאל בנימין אבולעפיה, פסיכיאטר, חבר וועדת המחקר שלנו-
"THE ESSENCE OF JEWISH INTEGRATIVE PSYCHOTHERAPY- A CASE STUDY."
ההרצאה עסקה בפסיכותרפיה יהודית אינטגרטיבית אשר מציגה כמה מאפיינים ייחודיים מאוד ההופכים כל טיפול לסוג שונה של טיפול. תוארו כמה דוגמאות למאפיינים אלה – בפסיכותרפיה יהודית אינטגרטיבית יש מפה מדויקת מאוד של כוחות הנפש; יש משמעות לכל משבר; כל ירידה נועדה לצורך העלייה; יש תפיסה מאוד אופטימית וחיובית של האדם. דוגמאות נוספות לרבים מהעקרונות המיוחדים לפסיכותרפיה אינטגרטיבית יהודית, הוא מסירות נפש ורמת מוסר גבוהה מאוד של אכפתיות.
בהרצאה זו התמקד אבולעפיה בעקרון טיפוסי של פסיכותרפיה אינטגרטיבית יהודית, שהוא פסוק בספר קהלת המלמד שאפשר להכיר את מעלתו של האדם.
הוא הציג תיאור המקרה של טיפול בילדה בת 14 שהתמודדה עם אנורקסיה, הפרעת דחק פוסט-טראומטית, עוררות מינית גבוהה מאוד ודחפים אובדניים קשים. לאחר ניסיונות חוזרים ונשנים לטפל בה בקהילה, היא אושפזה. הטיפול נמשך כשנה, והתאפיין בשימוש בכלים לטיפול בטראומה כמו SE, יחד עם שימוש בכלים של פסיכותרפיה יהודית אינטגרטיבית, כמו חיבור תנועת ההרס העצמי למושגי הקבלה; או כמו השימוש בפסוק קהלת המסייע לנו להבין איזו תכונה חיובית מסתתרת מאחורי המשבר. על פי הבנה זו, אין מחלת נפש, אלא משבר חולף. בהדרגה חדרה הרוח האופטימית לליבה של הילדה, והיא למדה להאמין בעצמה. התהליך הטיפולי הפך לחלק ממסע החיפושים של הילדה לעצמאות, להסתפקות בעצמה ולהעצמה, שבסופה הילדה הייתה ללא תרופות, וחוותה תחושת הודיה על המשבר הקשה הזה.
הרצאתה של יעל שפיר גריבי, פסיכותרפיסטית, קלינאית שהשתתפה בפרויקט המחקר שלנו-
"THE QUIET REVOLUTION OF BIBLE THERAPY – CONSCIOUSNESS, SOUL AND INTENTION
שפיר גריבי תיארה כי הרצאתה זו מבוססת על 12 שנות לימוד ומחקר של סיפורים מקראיים שהיוו את הבסיס ליצירת שיטת טיפול ייחודית – "הבייבלתרפיה". בשיטה זו נעשה שימוש ביסודות ריפוי הנפש שנמצאים בסיפורי המקרא ובמפגש בין הסיפור להיבטים השונים של נפש האדם.
ההרצאה תיארה את האמצעים שבהם בייבלתרפיה מאפשרת טיפול המבוסס על סיפורי תנ"ך בתחום שבין תודעת הסיפורים הסובייקטיביים שלנו לבין הנפש הנשלטת על ידי סיפורים אלה. טיפול זה מפנה את המודעות הקשובה שלנו לכוונה החיובית שמאחורי שימור סיפורים אלה ושחזורם באמצעות המשמעות בסיפורי המקרא. הנתיב הרוחני היהודי הוא המסע של האדם מ"אני" (I) האגו ל"אני" (self) ומשם לממד האלוהי או כפי שיונג מכנה "הלא מודע הקולקטיבי". התנ"ך מלא בסיפורי מסע המתארים דרך זו, שזורים באיכות הטיפולית של כוח האמונה.
בהרצאה ניתנה דוגמה קלינית לתהליך בייבליותרפי המתבסס על השינוי המוצע בסיפור המקראי של שרה. יוצג מודל טיפולי מקורי, המשלב את כוחות השינוי בסיפור המאפשר מעבר בין האגו וכוחות האגו שפועלים בו לבין ה- selff, שהוא המימד העמוק יותר של התודעה (לדוגמא ברצון לשאת ילד, כפי שמתואר בהרצאה).
הרצאתה של זיוה ברכה גדרון, דרמטיתרפיסטית, קלינאית שהשתתפה בפרויקט המחקר שלנו-
"UNITY OF OPPOSITES”– HOPE IN THE SPIRITUAL JEWISH-HASSIDIC APPROACH REVIVED IN A NEW THERAPEUTIC MODEL"
הרצאה זו תיארה כיצד המרחב הטיפולי יכול לעזור ליצור תקווה בקבוצת פסיכודרמה, המבוססת על מונחים רוחניים חסידיים יהודיים הנקראים: "להחזיק ניגודים" ו"אחדות ניגודים". גישה רוחנית-פסיכולוגית זו מבוססת על הגישה הקבלית והחסידית של הרב ישראל הבעש"ט (1700-1760), מייסד תנועת החסידות, והרב שניאור זלמן מלידי (1745-1813), שיצר את הרעיון המכונה "אחדות הניגודים".
ברכה גדרון טוענת בהרצאה כי ניתן להשוות בין אותם מושגים שהתפתחו במאה ה -18 לחוויה הדיאלקטית המופיעה בפסיכותרפיה כפיצול בין"multiplied selfs" (מיטשל 2003), אך גם כהפכים במצבים נפשיים בהם יש ליצור תהליך של אינטגרציה; במיוחד באינטגרציה באמצעות דיאלוג יצירתי בין ניגודים. בהרצאתה היא מתארת מחקר חדש בקבוצת פסיכודרמה המציג כיצד תהליך טיפולי יכול להרחיב את המרחב לתקווה, וליצור הזדמנות "להחזיק ניגודים".
ביום הרביעי של הכנס התקיים סימפוזיון שכותרתו היתה SPIRITUALITY AND PSYCHOTHERAPY, שכלל ארבע הרצאות של חברות צוות המחקר שלנו –
