הגדרת הבעיה:
ישראל עוברת מהומה פוליטית משמעותית. חצי מיליון איש מפגינים. יזמי הייטק מובילים
שוקלים לעבור לחו"ל. קציני צבא בכירים מאיימים להפסיק לשרת. קיים חשש שהקואליציה
השלטת, על ידי שינוי מערכת המשפט, תערער, אם לא תבטל, את הדמוקרטיה.

דִיוּן:
ישראל הוקמה כדי לתת מחסה ליהודים שהיו מאוימים על ידי אנטישמיות ברחבי העולם. אבי
הציונות, ובכך של המדינה, תיאודור הרצל, קרא להקמת מדינה יהודית שבה יוכל העם היהודי
להגן על עצמו. המסר נקלט ואנשים פעלו בעקבותיו. הפוגרומים באוקראינה, פולין ורוסיה
הפכו יהודים רבים לציונים, וגל הגירה החל לארץ המובטחת. הגל הפך לצונאמי לאחר
השואה, ובעקבותיו הגירתם של יהודים מהעולם המוסלמי שנשקפת סכנה לחייהם כאשר
הקמת ישראל נדחתה על ידי המדינות המוסלמיות.

לישראל הייתה שליחות והיא מילאה אותה – לספק מחסה לנרדפים. אולם לאחר שבעים וחמש
שנים נשאלת השאלה: במה עוסקת ישראל כיום מעבר למתן הגנה ליהודים? ועל זה, אין
הסכמה.

חלק מסוים באוכלוסייה החילונית רואה בישראל מדינה חילונית שבה דת ומדינה נפרדות והיא
מוכנה לעשות ויתורים כדי להבטיח שלום עם הפלסטינים. האוכלוסייה הדתית האורתודוקסית
רוצה מדינה דתית הנשלטת על פי התורה וההלכה. הם לא משרתים בצבא או עוסקים בבניית
המדינה מבחינה כלכלית. המיקוד שלהם הוא המשכיות ושימור התרבות והדת היהודית.
הקבוצה השלישית, המתנחלים, מחשיבה את עצמה כפטריוטים אמיתיים של ישראל. הם
מתיישבים בארץ ישראל השלמה, הארץ שאלוהים הבטיח לעם היהודי, ומאידך הארץ
שהפלסטינים רואים כשלהם בלבד.

לשלוש הקבוצות תחומי עניין שונים ולא תואמים. הסכסוך קיים כבר שנים. זה הפך למשבר
כעת כאשר האגף הימני של הקשת הפוליטית, משלב ידיים עם המתנחלים בימין הקיצוני
והמפלגות הדתיות האורתודוקסיות, תוך שהוא מייצר קואליציה מנצחת והוא מנסה להעביר
רפורמה במערכת המשפט שלטענת האופוזיציה תסיים את הדמוקרטיה ותקים דיקטטורה
דתית ימנית.

פִּתָרוֹן:
האם הרפורמה תעבור או לא תעבור – זה לא מה שיפתור את הסכסוך. כדי לפתור אותו,
ישראל זקוקה לחזון משותף חדש מעבר להיותה מדינה שאפשר לנוס אליה במצבי סכנה –
חזון משותף שיאחד את שלוש הקבוצות. חזון זה צריך להיות מנוסח מחדש וצריך לכלול
הגדרה ישימה ומקובלת של מיהו יהודי. אין הסכמה על זה.

פיתוח חזון משותף הוא משימה משמעותית ומסובכת, אך היא צריכה להיעשות. מנהיג שיכול
להוביל לכך – זה מה שהמדינה צריכה. אם לא יושג חזון משותף באמצעות חילופי דברים
דמוקרטיים, הסכסוך בין הקבוצות הללו יהפוך יותר ויותר בלתי ניתן לגישור. מי שיכול
לעזוב יעשה זאת, מה שיסכן את הבסיס הכלכלי והצבאי של המדינה ויעמיד אותה בסכנת
הישרדות.

חברות עסקיות צריכות לשנות את המשימה והמודל העסקי שלהן ככל שצורכי השוק
משתנים. כך צריכות לעשות גם מדינות. וישראל היא לא היחידה שצריכה להגדיר מחדש
את מטרותיה. אמריקה הייתה מדינת מהגרים, שהזמינה את המדוכאים והנרדפים… האם זה
עדיין נשמע נכון?

סייעתי בייעוץ לראש ממשלת מונטנגרו. היו הפגנות במדינה ההיא. אמרתי לו את אותו מסר
שאני אומר כאן. המשימה שלך כאבי המדינה להפריד אותה בשלום מסרביה – הושגה. לאן
אתה מוביל אותה הלאה? כדי שהמדינה תפעל ותתפקד בצורה חלקה, אנשים צריכים חזון
שנותן להם תקווה ובונה את האמון שלהם במערכת.

גם רוסיה שלאחר ברית המועצות זקוקה לחזון חדש. וסעודיה וכל מדינה אחרת שחוות קצב
מהיר של שינויים. ומה מייצגת בריטניה "הגדולה" עכשיו שהיא לא האימפריה שהייתה פעם?

ואם אני חושב על זה אז למעשה האנושות היא שצריכה לחשוב מחדש לאן היא הולכת.
יותר צמיחה כלכלית לא אומר איכות חיים טובה יותר. זה אולי מייצר רמת חיים טובה
יותר, אבל זה לא דומה לאיכות חיים טובה יותר.
אנחנו צריכים לשנות את התפיסה שלנו

We need to move from more is better to better is more

לאמץ חזון חדש שנוכל לחלוק – אם אנחנו מתכוונים לשרוד.
רק חושב,
יצחק אדיג'ס