מה חשוב לעשות כעת: לבנות (את החדש) ולהיבנות (דרך התהליך) | פרופ' עפרה מייזלס ניוזלטר פברואר 2025
שלום יקרים,
בניוזלטר הקודם כתבתי על אבן דרך ראשונה בתהליך של השינוי מהעולם ה"הישן" למרחב החדש שאליו אנו נקראים. הצעתי לזהות את האמונות והנטיות שלנו כאנושות שהן פוגעניות ולא מאפשרות לנו את האוטונומיה להתפתח ולהגשים את הפוטנציאל הגלום בנו. להלן תמצית של האיכויות, תפיסות העולם והנטיות שלנו כאנושות וגם כמובן בישראל שעומדים בדרכנו.
א. ההוויה שבה נמצאת רוב האנושות ובכללה מדינת ישראל מאופיינת בפחד של הישרדות ותחושה מתמדת של איומים.
הוויה כזו מייצרת קונפלקטים ומלחמות ומתחזקת אותם.
ב. אנו נוטים לתת חשיבות מיוחדת וערך ל – כוח, שליטה, תחרות, פופולריות, כסף ונכסים, ונטייה ל – סוג של יהירות,
ללא ענווה וצניעות ונטייה לתפוס את עצמי כטוב יותר מאחרים. אנחנו אמנם זיהינו את חשיבות השיויון בין אנשים אבל בפועל
אנחנו לא ממש מיישמים אותו והמערכות החברתיות הקיימות – מאופיינות בשחיתות וניצול לרעה של הכוח.
ג. יש לנו נטייה לאמץ הזדהות נוקשה עם קבוצת הפנים שלנו ingroup – למשל על בסיס אתניות, דתיות, לאומיות תוך אימוץ התפיסה
ש"אנו" צודקים וטובים יותר מקבוצות החוץ -outgroups. וכתוצאה מזה – אנו נוטים להעדיף מעגל מצומצם של אמפתיה ואכפתיות
וגם מייצרים לא מעט מאבקים, אלימות ומלחמות.
ד. לבסוף, לתחושת הערך שלנו כבני אדם אנו נשענים באופן מוגזם על מה שאחרים חושבים עלינו ועל מה שהחברה מצפה מאיתנו
וממעטים יחסית להקשיב לעצמנו מתוך הבנה שאנו במהותנו כבני אדם (כנשמה עם גוף) בעלי ערך וטובים,
ולבחור בחירות שהן באמת חופשיות ולא מותנות. המערך החברתי והתרבותי שלנו מפעיל אותנו להזדקק לאישור של אחרים
באשר לערך שלנו והתנייה זו אף התעצמה עוד יותר עם עלייתה של המדיה החברתית וחשיבות ה"לייקים".
הסדר הישן הזה אמור להתפרק כדי לאפשר בנייה של סדר חדש כולל את כל המבנים הארגוניים וההמשגתיים המקובלים שמחזיקים כיום את זהויותנו והתנהלותנו ובכלל זה התחום הכלכלי, הפיננסי, הארגוני, המדינתי, הפוליטי, החברתי והבינאישי. בתהליך ההתפרקות של "העולם הישן" כל הסודות והצד האפל של החברה שלנו – מתגלה ונחשף. דווקא בגלל אובדן הבושה, האמת, הענווה, והיושרה – כל השחיתות מתגלה: הניצול, השקרים, הזלזול באדם האחר, בכבודו ובחייו, הכוחנות והינדוס התודעה באופנים מגוונים – דרך המדיה החברתית, הטלוויזיה והעיתונות, האינטרנט, הסרטים, הפרסומות. זה מאפשר לנו להבין – כמה בעייתי הוא המערך הארגוני-חברתי שאנו כאנושות הקמנו, בעולם כולו וגם בישראל. הסדר הישן מתפרק כי הוא לא מיטיב איתנו.
הפעם אני מציעה אבן דרך שנייה שפותחת פתח לעשייה חשובה ובעיקר מיטיבה ומזמינה עימה את התיקווה שקראתי לה –
לבנות (את החדש) ולהיבנות (דרך התהליך).
- הכאב, הכעס והאנרגיה השלילית
כבר כמה חודשים שאני מתלבטת האם לכתוב ולפרסם את המידע והתובנות שאני מקבלת בקשר למחאה שהחלה כבר לפני כשנתיים ומה אנו מתבקשים לעשות, בנוסף, בנסיבות הקשות שלנו בישראל. לאחרונה התבהר לי יותר לְמה אנו נקראים ובעיקר אני מקבלת קריאה – הזמנה שהיה קשה לי להתעלם ממנה – לכתוב ולפרסם את תובנותי עם ההתלבטויות.
לאורך כל הדרך – נקודת המבט שלי היתה מעורבת. במימד אחד אני חווה את הפרספקטיבה של העולם הנגלה והחובה האישית, המוסרית והאזרחית לפעול כנגד מי שפוגע במוסר, בערכי השיוויון והדמוקרטיה, ובחובותיו שהינם קודם כל – לעזור, לסייע ולטפח את עמו.
במקביל במימד הרוחני – בעולם הנסתר המתגלה לאיטו – אני חווה כיווץ אל מול חלק מפעילויות המחאה לסוגיה ובעיקר אני מקבלת קריאה ברורה לקידום וטיפוח של מהלך מיטיב של פעילות שעליו אני רוצה לכתוב.
יש בי הערכה עצומה מעמקי נפשי וליבי וכבוד רב לכל אלו שהתגייסו ולקחו על עצמם – לא להסכים להשתלטות לא דמוקרטית ולפעול יומם ולילה או בזמן שמתאים להם בדרכים יצירתיות ומגוונות לשמר ולחזק ערכים בסיסיים של האנושות בישראל כמו שיוויון, חרות, אמון, יושרה, כבוד הדדי, אכפתיות ולהיטיב ולסייע לאחרים. על פניו, מאבק הוא מאבק וכנגד מי שמנסים לפגוע בנו ושנראה לנו שהם לא ניתנים לשיכנוע או לשיח אנו מגיבים בהתאם – בסוג כזה או אחר של מחאה.
מצד שני משהו במחאה הלגיטימית בישראל מחזיק אנרגיה של מאבק, כעס, זעם, רצון לפגוע, העלבה, זלזול, ולעיתים השפלה וניסוחים בוטים ופוגעניים. אנרגיה כזו מייצרת שליליות במרחב. נכון שהמחאה כתנועה אזרחית משתדלת מאוד להימנע מתוקפנות פיזית – אבל האנרגיה השלילית קיימת בעוצמה לא מבוטלת ויש השקעה אנרגטית שלילית רבה שמתמקדת בא.נשים הפוגעים. התנהלות זו אולי פוגעת ונותנת אופציה לשחרר את הכעס, הכאב והסבל באמצעות פגיעה בפוגע – אבל היא גם ואולי בעיקר מחזקת את האלימות (אפילו אם היא "רק" מילולית") ובעצם משקיעה אנרגיה עצומה במי שנחווה על ידינו כפוגעים. מבחינה מסויימת אנו מגדילים את עוצמת השליליות במרחב הציבורי ועבור מי שהשליליות היא לחם חוקו – זה רק מחזק אותו. או במילים אחרות, ככל שאת.ה מנסה להתנגד למשהו ולהאבק בו, כך את.ה משקיע.ה בו יותר מחשבה ואנרגיה, והוא מתחזק.
יש ניסוח שאומר את זה באופן מדוייק ושמיוחס לקארל יונג, מאבות הפסיכולוגיה:
"What you resist, not only persists but will grow in size"
ובעברית: מה שאתה מתנגד לו, לא רק מתמיד ונשאר אלא גם גדל ומתחזק.
ברמה של העולם הנגלה – העוצמה של הכעס והניסוחים הבוטים והפוגעניים נותנים לגיטימציה לצד השני להיות אלים יותר ופוגעני יותר כי גם ה"נאבקים בו" מתנהלים ב"אלימות", גם אם היא בעיקרה מילולית.
ברמה של העולם הנסתר, השקעה אנרגטית כזו בשלילי בעצם מייצרת לו נוכחות חזקה יותר ועוצמתית שיש לה השפעה שלילית על כולם שעל פניו יתכן שהיא אינה מועילה למטרה של המחאה.
אבל – מלבד היאוש, הכעס, ותחושות חוסר אונים, מתקיים במקביל תהליך נוסף ומדהים, שהדגש שלו הוא לבנות ולהיטיב ועליו אני כותבת.
שכן, א.נשים רבים שמעורבים במחאה האזרחית וגם רבים אחרים, עוסקים בעשייה משמעותית ורחבה שמטרתה להיטיב, לסייע ולהיות שם עבור אחרים שזקוקים לכך ולבנות עתיד טוב יותר.
2. הרצון הנוסטלגי המיטיב לתקן ולחזור לימים הטובים
בהקשר של העשייה המיטיבה הזו אני עוקבת ורואה בישראל את המישאלה הנוסטלגית לחזור לתקופה של יושרה, ענווה ואמת – אבל זו פנטזיה על העבר – אנחנו כבר לא שם. שהרי – גם התקופה "הנוסטלגית" כללה בדיוק את אותן תפיסות והתנהלות לא שיוויונית ופוגענית אבל היא היתה מוסתרת יותר ואולי רווחת פחות. כיום, אנו פשוט חווים במערומיו את מה שהיה נסתר עד כה. זה קשה. זה כואב. הנפש לעיתים מעדיפה לא לדעת.
אבל, אי אפשר כבר להציע פלסטרים ותיקונים על מה שקיים. זה לא יעבוד.
עם כל הכאב והקושי – הסדר הישן צריך להתפרק כדי שנוכל כאנושות ליצור יחד עולם חדש עם איכויות מיטיבות של אמת, יושרה, אהבה, אכפתיות ומימוש עצמי, שרק את חלקן אנחנו יכולים לקלוט או להבין כיום.
התהליך הוא, אפוא, מאוד טרנספורמטיבי ויש רבים שכמוני שמקבלים מסרים במודע או בלא מודע מהמרחב "הנסתר" – שהולך ומתגלה: לאן אנו הולכים ומהו העולם החדש.
3. במקום תיקון ה"ישן" – אנו נקראים ליצור ולברוא מחדש
אנחנו נקראים ליצור ביחד מרחב חדש (עולם חדש) של הוויה עבור כולם.
זהו מרחב שיש בו :
- אהבה לא מותנית, וחופשיה של העצמי ושל אחרים,
- הרמוניה פנימית ו- תחושת חיבור לכל הקיים – הטבע והיקום כולו
- חדווה, חסד, עונג ושמחה – לא רק לרגעים אלא כהוויה מתמידה יחסית
- תשוקה (passion ) ליצירה חדשה, יצירתיות מדהימה שאנו נקראים לממש
זה נראה – מאוד אופטימי וכמו פנטזיה שלא ניתן לממשה – אבל, להבנתי אנחנו בדרכנו לשם, ככל הנראה עוד בימי חיינו.
במהלך לכיוון אוטופי זה – אנחנו נקראים לשלושה דברים מאוד חיוביים ונעימים.
- לסמוך על עצמכם כדי לזהות מה מדוייק לכם. הקשבה פנימה בשקט ומתוך נינוחות ותשומת לב לגוף ולנפש – כמעט תמיד תזהה למה הלב נוהה. החשיבה הרציונלית מעולה לכל מיני דברים אבל בהקשר לתהליך התפתחותי כה מורכב וגם מסתורי ולא ידוע ההיבטים של אינטואיציה, הקשבה ללב והקשבה לגוף – הם קריטיים. אני רוצה לספר על כמה דרכים שאני מאוד נעזרת בהם, וסביר שרבים מכם מכירים אותן. דרך אחת לזהות מה מדוייק ונכון עבורכם היא להקשיב למה שקורה בגוף כשאתם חושבים על משהו. אם אתם חוויתם כיווץ – סביר שזה לא מדוייק, ואם חוויתם הרחבה של הנשימה, כמו הסרת משקל כבד ומעין חיוך גם אם הוא לא התבטא בחוץ – כנראה שזה מדוייק.
דרך שנייה – מעולה בשבילי זה להקשיב ללב כדי לדעת מה נכון לי. תוכלו לזהות מיד ובקלות כי זה כל כך טבעי לנו. אם אתם חושבים על משהו או מתכננים משהו וזה משמח את ליבכם – חוויה שכאילו יש באיזור הלב חדווה וריקודים – אז כן. זוהי אינדיקציה ברורה – "לכו על זה".
דרך שלישית – באופן דומה יש לא מעט אנשים שנעזרים בתובנות מאזור אחר בגוף – "תחושת בטן" – מה שנקרא Brain gut connection ויש להם תובנות ברורות מתחושה כזו, למשל, ש"חשוב עכשו להתקשר למישהו", או ש"לא כדאי לנסוע לאיזשהו מקום". מי שיש להם תחושות כאלו – ממש כדאי להקשיב להן.
דרך רביעית דומה לשנייה ולשלישית היא לבדוק האם אני מתלהבת, יש בי תשוקה – "ממש בא לי" – "זה מה שאני רוצה לעשות כעת" – אף היא סימן טוב. כמובן, אפשר גם לחשוב על כל נושא ולנסח בעד ונגד ולראות מה "רציונלי" אבל הגוף והלב והתשוקה שבכם יודעים בדרך כלל יותר טוב – מה באמת נכון עבורכם. - לטפח אהבה עצמית ואיזון. המצב העכשווי – קשה, מכביד, עצוב, כואב. אבל חשוב גם לתת מקום לעצמכם לשמחה, להנאה ולקלילות – לשמח את ליבכם. אנחנו כבני אדם – כנשמה בגוף יכולים ולמעשה מוזמנים לחיות בהוויה מורכבת שמשלבת גם דברים שנראים על פניו כסתירות. קחו את הזמן והמרחב להנות מהחיים – כל כך פשוט.
- במקום להשתקע ברגשות קשים, אתם מוזמנים לפעול, לעזור ולקדם "בנייה" של מערך חליפי לזה שמתפרק. מיד לאחר ה7 באוקטובר, בתוך החושך, החלחלה והכאב העמוק – התעורר ועלה בפעימות ברורות, חמות, ומדהימות אור עצום ועוצמתי של אכפתיות, רצון לתרום, התנדבות ללא תנאי, ויצירתיות מופלאה. לפתע – בישראל מאות אלפי אנשים ואולי מליון או אף יותר, נהנים לעבוד במשותף, לסייע ולתרום באלפי דרכים יצירתיות שקשה לתאר – כל אחד ואחת עם יכולותיהם, כשרונותיהם, הידע שלהם ומה שמתאים להם.
למעשה, החברה האזרחית הפכה להיות מרכזית וחיונית לקיומה של המדינה והיא היוותה מעין מערך מקביל למוסדות הפורמליים. אלו לא "סתם" התארגנויות של חברה אזרחית. הן מוקמות ומתנהלות בדרך מאוד שונה ממוסדות וארגונים שאנו רגילים אליהם. הא.נשים שעושים זאת פועלים מתוך מוטיבציה פנימית והתנדבות עם רצון ותשוקה פנימית של העובדים והתורמים. יש חופש פעולה גדול ובעיקר המון יצירתיות. למעשה צפינו בתהליך בנייה ותיפקוד חדש, מדהים ושונה – של ה"מחר" והיתה שם התחלת היצירה – הבריאה של המבנה הארגוני המיטיב – "האחר" במקביל לתהליכי ההתפרקות של המבנים הישנים.
נראה שאנו נקראים כעת לחזור ולחדש את העוצמה המדהימה של האור והעשייה המיטיבה האזרחית הזו והפעם להתחיל בקבוצות לא בהכרח גדולות, או בקהילות ב"בנייה" יצירתית וחדשה של ה"מחר" שמבוססת על הכישרונות והתשוקות של אנשים לעזור ולסייע, "לבנות ולהיבנות" כתחליף עתידי לארגונים ולמבנים חברתיים שנסדקים ומתפרקים.
בעצם, אנו מתבקשים לייצר בפועל את ההוויה המיטיבה שהיינו רוצים שתהיה. כל אחד ואחת לפי יכולתו או יכולתה, עם כשרונה או כשרונו ועם התשוקה שמשמחת את הלב. ככל שנרבה במרחבים כאלו – גם נחווה ריפוי של לא מעט כאב ועצב וגם נברא הוויה טובה יותר ומיטיבה ונרחיב את האור והטוב הנגלה בעולם.
תהליכים מיטיבים אלו – קיימים ופועלים כבר כיום בישראל (ראו כמה דוגמאות מרגשות בסרטונים) – אבל פעמים רבות הכאב, הייאוש, וה"רעש" וה"עוצמה" של הכעס, מאפילים על תהליכים אלו – ולא מעט א.נשים נכנסים מתחושת חוסר אונים, וחוסר תיקווה לסוג של דיכאון. אנו נקראים, אפוא, לחזק ולהרחיב מרחבים מיטיבים אלו, להעצים את האור, האכפתיות ושמחת הלב ולבנות הוויה מיטיבה תוך הרחבת מעגלים, יצירת קהילות, קבוצות ומרחבים שמתאימים לכם וחיבור לאוכלוסיות מגוונות.
למדיה יש חשיבות רבה בדיווח לא רק על הכאב, הכעס, והשחיתות, אלא לתת מקום משמעותי גם לתהליכים המיטיבים ולמרחבים של עשיית הטוב.
4. והתיקווה?
אנו נקראים אפוא ומוזמנים להקים משהו חדש, מדהים ומופלא – מרחב אחר שמאפיינים אותו אכפתיות, אהבה, שוויון, חדווה וחסד, חוש הומור ויצירה מתוך תשוקה וסקרנות. וכל זה – בלי תוקפנות או אלימות, תוך כיבוד וחיבור לכל מה שקיים. מהרבה בחינות זהו "עולם חדש" שמהדהד את שלושת הערכים של המהפכה הצרפתית שחרטה אותם על דגלה לפני מעל ל- 200 שנים: חירות, שוויון, אחווה (בצרפתית: Liberté, Égalité, Fraternité). לשם אנו נקראים ולשם אכן נגיע.
