הפטריארכיה מסתיימת? אז מה יהיה עתיד הקשר בין נשים וגברים? | חגית בן-שחר
בשקט בשקט, בזו אחר זו, נפתחו דלתות חדרי הלידה בפני האבות שבדרך. היה זה בשנות ה-70 של המאה הקודמת. עד אז נהגו הגברים ללוות את בנות זוגם לחדרי הלידה ולהישאר בחוץ, בחדרי ההמתנה. סוגיות הפריון, ההיריון והלידה היו במשך דורות ארוכים עניינן של הנשים.
משנות ה-70 חדרי הלידה הפכו למרחב זוגי, הורי. במהלך העשורים האחרונים אחוזים גבוהים מהאבות בבריטניה ובארצות סקנדינביה שותפים בלידת ילדם. גם בארצות בעלות הכנסה נמוכה ובינונית התמונה דומה.[1] שינוי אדיר זה הינו ביטוי של תהליכים גלובליים שהכשירו את לידת ה"גבריות והאבהות החדשות". ראשיתו של שינוי עולמי עמוק ורחב היקף זה מצוי אי שם במכרות הפחם בבריטניה במהלך המאה ה-18, שם כנראה החלה המהפכה התעשייתית.
אחד התוצרים המבורכים של המהפכה התעשייתית הוא התפרקות הפטריארכליות המסורתית הנוקשה[2]. עידן הפטריארכיה ארוך, נמשך הרבה מעבר לאופק האירועים ההיסטוריים הגלויים. הסברה שלי המסתמכת על השערות של אחרים מניחה שעידן זה נמשך למעלה מ-6,000 שנה. דורות רבים חיו, חשבו והאמינו "פטריארכלית". ואכן הקוד הפטריארכלי נספג עמוקות בתרבויות האנושיות. אחד מאפיוניו המרכזיים הינו אופי הקשר בין גברים ונשים.
על פי קוד זה גברים אמורים להיות חזקים, להסתיר חולשות, לחשוב באופן הגיוני, להסתכן, להילחם, להתרבות, לשמור על רוגע מול סכנה, להיות תוקפנים כשנדרש, להתנתק מרגשותיהם ולהתנהל בספרה הציבורית. מצפים מאב פטריארכלי לפרנס את משפחתו, להטיל מרות ומשמעת בבית, להיות מרוחק, בעל כבוד ומסתורי. עליו להישמר מלקחת חלק במטלות הבית או בגידול הילדים, משום שאלו מלאכות הנשים. עליו להתרחק מכל התנהגות, תחביב או נטייה המרמזים על "נשיות".
נשים, לעומת זאת, אמורות להישאר בספרה הביתית בבחינת "כל כבודה בת מלך פנימה". עליהן ללדת לבעליהן ילדים ולטפל בהם, בבעל ובמשק ביתו ולהימנע מלצאת לספרה הציבורית. לנשים מותר להרגיש ולהביע רגשות. הן אמורות להיות רגשיות יותר ופחות שכלתניות. עליהן לציית לחוקי המוסר ההדוקים ולשמור היטב על כבודם של הגברים במשפחתן. חוקים נוקשים וברורים כשהסנקציות על מי שאיננה מקפידה בהם עשויות להיות חמורות.
ניתן להבחין בקוטביות המנוגדת והמשלימה בין המינים. יין ויאנג. גברים כביטויים ליאנג ונשים כחוות איכויות ייניות. ולמה זה חשוב לענייננו? החדשות המסעירות הן שזכינו לחיות בקו תפר בין עידנים. הקוד הפטריארכלי שהכתיב את נורמות החיים בכדור במשך אלפי שנים מסיים את תפקידו ומתערער. עידן הפטריארכיה מסתיים משום שמיצנו את הלמידה. האנושות הפיקה עד תום את הקוטביות בין הגברים לנשים. היין (הקוטב הנקבי) והיאנג (הקוטב הזכרי) הגיעו לשיא הקוטביות ביניהם בהתנהלות שבין הגברים והנשים. זו התנסות שארכה אלפי שנים. תחילה שלטו הנשים בגברים בעידן האלות הגדולות, תור המטריארכט ולאחר מכן התהפכו היוצרות והגברים הפכו לאדוני הנשים[3]. הלמידה הושלמה. עכשיו אפשר לפתוח בתהליך מציאת קו האמצע. איתור שיתופי פעולה בין המינים.
תנועות של שינוי
העידן אשר יחליף את הפטריארכיה ואנחנו חווים את ראשיתו הינו "העידן החדש" (שם זמני). יחסי גומלין משלימים בין גברים ונשים הינם אחד מעמודי התווך של ה"עידן החדש". בינתיים אנחנו חווים את תנועות המעבר מהפטריארכיה לעידן החדש הזה שאופיו עוד לא ברור. תנועות אלו חושפות את העיוותים שהיו כרוכים בפטריארכיה ועולה לגיטימציה לראות אותם ולזהות את פגיעתם. כך למשל, התנהגויות ישנות שהיו נפוצות ומקובלות בעידן הקודם – הפטריארכלי עדיין קיימות ובה בעת במקביל התנהלויות חדשות בדרך ליחסי גומלין בין נשים לגברים ובין נשיות לגבריות מתגשמות: פריצת תקרות זכוכית רבות, שיח, יציאה לאור של מעשים שהתקיימו עד כה במחשכים. נשים וגברים מושיטים יד לפחד ומעיזים – הופכים לעדים. חושפים את אשר חוו מאחורי דלתות סגורות.
אנחנו נחשפים לעוד ועוד גברים שהרשו לעצמם לחשוק, לגעת באזורים שאמורים להיות שמורים, אישיים. אנחנו נחשפים לעוד ועוד נשים שמשנות את חוקי המשחק. אנחנו פוגשים עוד ועוד גברים ונשים שלא מאפשרים לקוד הפטריארכלי של קורבנות ומקרבנים להימשך. בכדי לשנות את דפוסי הקוד הפטריארכלי עלינו לבחור מחדש כפרטים וכחברה לפעול אחרת. הוקעת הפוגעים איננה מספיקה ממש כמו שתמיכה בנפגעים ובנפגעות איננה מספקת.
כולנו קורבנות של הקוד הפטריארכלי גברים ונשים כאחד!
על כולנו, גברים ונשים כאחד מוטלת האחריות לשינוי. יצירת מחנאות של גברים לחוד ונשים לחוד משמרת את הדפוסים המוכרים. היציאה מדפוסי הפגיעה הפטריארכליים כדאי שתעשה בעזרת כלים ודפוסי חשיבה של העידן החדש. הוקעת הפוגעים ותמיכה בנפגעים ובנפגעות בלבד חיוניות לשלב הראשון של התנועה. לאחר מכן יש לשלב כוחות. ליצור למידה משולבת של גברים ונשים המבקשים לשנות דפוסי התנהגות קיימים לטובת חדשים. למצוא את הרצף ובתוכו את קו האמצע בין הקטבים. לא עוד גברים הינם יאנג ונשים הינן יין. לא עוד גברים אשמים ונשים קורבנות לא עוד נשים פוגעות בגברים באופן סמוי. אלא כל אחד ואחת והשילוב האישי הייחודי שלו, שלה. יחד נתאבל על שהיה ועדיין קיים, יחד גברים ונשים ניצור עתיד חדש. יחד נזקק את הלמידה שהושגה עד כה. יחד.
תקופת המעבר מכניסה משתנים חדשים למשחק. עברנו לאזור חדש ובלתי מוכר. אנחנו מגששים את דרכנו באופני התנהלות שונים בין המינים. נשים חופשיות שרוצות לחקור את מיניותן וגברים המבקשים לתת דרור לרגישות, לרומנטיקה, לאינטימיות וליצירתיות שמפעמות בהם. איך עושים זאת מבלי להרגיש זולה או מאוימת אשה או מבלי להיפסל כסיסי, הומו או רגשני כגבר. איך גברים אמורים "להתחיל" עם בחורה מבלי שיתפסו כמטרידים? שאלות זהות מוצפות. האם אני אמור להיות מונוגמי וסטרייט או שיש מקום לגוונים, למצבי ג'נדר שהם ביניים, לקשרי אהבה מרובים – פוליאמוריה? נוצר בלבול. מעולה. סימן שהקלפים נטרפים ואפשר להתחיל לחשב מסלולים מחדש.
השינוי/ העידן החדש
השינוי מתרחש במישור האישי והתודעתי ואחר כך במישורים בינאישיים ובחברה כולה. תחילתו של עתיד חדש בשינויים במישור האישי, בתוך כל אחת ואחד מאתנו, בחסות שנפרוס על האיכויות והחלקים הזכריים והנקביים בתוכנו. בהמשך אלה יהדהדו גם במישור הזוגי, המשפחתי והחברתי. השינוי הזה מתחיל מתוכנו והוא בראש ובראשונה תודעתי. האיכויות המוחצנות, פורצות הדרך (היאנגיות) ראויות לביטוי בדיוק כמו החלקים המתכנסים, הפוחדים, המופנמים, הרגשיים והרכים (הייניים). אין כאן טובים או רעים. כולנו מאותו המקור. גברים ונשים הן סוג של תחפושות. דרכן לומדת הרוח על עצמה. באנו ללמוד את עצמנו כ"גברים" וכ"נשים" ודרך למידה זו שלנו הרוח לומדת את עצמה.
בתהליך האישי והחברתי מתקיים המעבר מתבניות חשיבה, אמונה והתנהגות של הישרדות לקיימות, לאמון, לחדוות הקיום. לכולנו נשים וגברים ישנן שפע של סיבות היסטוריות לפחד, תוקפנות והימנעות מבני המין הנגדי. השאלה אם נכון לנו להמשיך ולהתבוסס בהאשמות והתגוננויות או שהגיע זמן לחדש? למשל, עבור נשים – ההתקדמות שלכן היא בידכן, יש לכן כיום אפשרויות רבות להתפתח ואופנים שונים לבטא את עצמכן ולבחור. ועבור גברים – הכירו בצורך שלכם בנשים והעמיקו חקירתכם בנפשותיכם ובמחוזות הרוח.
נשים וגברים, צרו חיבור לאחר(ת) מתוך תחושת מלאות פנימית; היא זו שתאפשר אינטימיות, שמחה, סובלנות, קבלה, פתיחות, שיתוף פעולה, אהבה וביטחון קיומי.
כרגע קשה לחזות איך יראה העידן החדש. זה תלוי בנו. מה שניצור הוא מה שנחווה. ברור שהעת דוחקת לעבות את הרצף בין הקטבים ואת הגמישות לנוע ביניהם.
אמנם חדרי הלידה נפתחו לאבות שבדרך אך רבים מהם אינם יודעים עדיין להתנהל לצד בנות זוגם היולדות. נשים, אתן מוזמנות לפתוח בפני הגברים, האבות החדשים, את השער ואת ליבכן בדרך השלובה לחדרי הלידה ולהורות משותפת. קבלת הגברים על ידי הנשים והכנסתם כשותפים אל החיים המשותפים בבית, בהורות ובאינטימיות קריטית כאן. הנשים היודעות להקשיב לתוכן מובילות אותנו אל החדש. פתחנה את השערים והגברים ייצטרפו וישתלבו בהובלה. אנחנו מוזמנות ומוזמנים ליצור יחד את העידן החדש לטובת כולנו.
חגית בן-שחר (MA), מטפלת בטיפול ממוקד גוף בטראומה (SE ו-EMDR), בהבעה בתנועה (DMT) ובנשימה מודעת, שמאנית, מנחה, מרצה ואשת-עט.כתבה שני ספרים 'השחר של העידן השלישי' (2016) ו-'עטופים' (2021 בדרך לאור) ומאמרים רבים במדיה הפופולרית Xnet, Yent, Mako ובירחונים מקצועיים. מהמובילות בישראל בטיפול ובמניעה של טראומת לידה. חוקרת מטבעה המשלבת בחייה הפרטיים והמקצועיים את עולמות הרוח, הנפש, הרגש, הגוף והמחשבה למהות שלמה. שאלות מרתקות אותה ומהוות עבורה שערים לעולמות חדשים.
אתר: tzafra.com
דפי פייסבוק: חגית בן-שחר ו-צפרא
