הורות בגישת מיינדפולנס וחמלה | פרופ' נורית ירמיה

בעשורים האחרונים, תחום המיינדפולנס נעשה נפוץ יותר ויותר בעולם המערבי ועם עליית העניין בתחום התפרסמו גם ספרים ותכניות ייעודיות של מיינדפולנס להורים.  לאחר שנים רבות של עבודה עם הורים לילדים עם התפתחות תקינה וילדים בעלי צרכים מיוחדים, אני מוצאת שתחום המיינדפולנס וחמלה מאפשר לי לעזור להורים למצוא דרכים חדשות ומטיבות להורות שלהם ולקשר עם ילדיהם. כיום אני מתרגלת, חוקרת, כותבת, מעבירה סדנאות וקורסים להורים ומכשירה אנשי מקצוע בתחום. שמחתי שפרופ' עפרה מייזלס ביקשה שאכתוב בקצרה על התחום ומעבר למה שמוצג כאן, אשמח להעניק מידע נוסף ולשוחח עם המעוניינים.

ג'ון קבט-זין הגדיר מיינדפולנס כאותה מודעות העולה מתוך מתן תשומת לב בדרך מסוימת, עם כוונה, לרגע הנוכחי ללא שיפוטיות. ניתן לראות שבהגדרה זו קיימים שלושה מרכיבים – קשיבות לרגע, עם כוונה וללא שיפוטיות כאשר דגש נוסף הוא על המודעות שעולה. 
כלומר  על כך שכשאנו מודעים למשהו, כלומר מזהים תחושה, רגש או מחשבה, קיימת נפרדות בין האדם המודע לבין הדבר שהוא מודע לו. אנחנו מזהים וכבר לא מזדהים עם הדבר, ובאותו הרגע נפתח מרחב אותו ויקטור פרנקל תיאר כה יפה כשכתב ש" בין גירוי לתגובה ישנו מרחב. במרחב הזה הכוח שלנו לבחור את התגובה. בתגובה שלנו מונחת הצמיחה והחופש שלנו". באופן דומה, קרל גוסטב יונג מציע ש"עד שלא נהפוך את התת מודע למודע, הוא ימשיך לנהל אותנו ואנחנו נקרא לו גורל".

מיינדפולנס קשור גם למושג החמלה, שהוגדרה על ידי קריסטין נף ככוללת שלושה מרכיבים – מיינדפולנס, לב פתוח ואכפתי (ולא ביקורתי במובן השלילי) ותחושה של אנושיות משותפת הכוללת ידיעה שצער, כאב, חולי וכדומה, הם חלק מהחיים, ושכבני אדם כולנו לפעמים תועים וטועים.

הורות הינה אתגר אמיתי.  אנחנו לומדים בבית הספר שנים על גבי שנים, לומדים מקצוע, לומדים ידע, ברם אף אחד לא באמת מלמד אותנו איך להיות הורים.  חלק גדול ממי שאנחנו, באופן כללי וגם כהורים מושפע מהרגלים ומדפוסים שרכשנו  מהורינו ומהסביבה הקרובה, כפי שרוכשים שפת אם, פשוט כיוון שזה מה שהיה זמין לנו לפני שידענו שיש בכלל אפשרויות נוספות.

כאשר אני שואלת הורים, שאני פוגשת באופן אישי ובקבוצות, למה הם מייחלים, התשובות הנפוצות ביותר הן: לקצת יותר שקט בבית, ליחסים טובים יותר בין הילדים לבין עצמם ובין הילדים להורים, שהילדים ירכשו את מיומנויות וכישורי החיים הנדרשים לחיים עצמאיים ושיהיו מאושרים.

עם זאת, פעמים רבות מדי הורים מדווחים שהם מרגישים שהם הורים לא מספיק טובים, שהם לא באמת נהנים מההורות שלהם, שהם מוצאים את עצמם אומרים לילדים שלהם דברים שלעולם לא רצו באמת לומר להם, ושהם מתנהגים בצורה שלאחר מכן גורמת להם לחוות ייסורי מצפון, רגשות אשם ובושה. פול גילברט, מייסד גישת הטיפול המבוססת על חמלה, מציין שאנחנו לא אשמים במי שאנחנו: אם הזרע הבא היה פוגש את הביצית, היינו מישהו אחר, ואם היינו גדלים בבית של הדודים או השכנים, גם אז היינו אחרים ממי שאנחנו.  לכן עלינו לקבל את עצמנו ולדעת שאנחנו המהדורה הטובה ביותר של עצמנו בכל יום נתון. אך יחד עם זאת שאנחנו לא אשמים במי שאנחנו, יש לנו את האפשרות לבחור בשינוי.  באמצעות תרגול מיינדפולנס וחמלה ניתן לשאוף להתפתח ולצמוח כדי להשתחרר מה"טייס האוטומטי" של הרגלי ודפוסי העבר, כך שנוכל להשתנות ולנהוג לפי הערכים שאנו בוחרים בהם.

מיילה וג'ון קבט-זין כתבו את הספר הראשון בתחום המיינדפולנס וההורות בשנת 1997 ומהדורה מעודכנת שלו פורסמה בשנת 2014.  בנוסף לעבודתם, קיימים עוד מספר אנשים מובילים בתחום כגון בוגלסורסטיפו, דנקן, פולק, ושפירוווייט, אשר פרסמו ספרים ומאמרים בתחום. המשותף לכולם הינו הדגש על מתן תשומת לב ערה למתרחש, כדי שבתור הורים נוכל לבחור את התגובה הראויה ולא להגיב על בסיס הרגלים מוקדמים.  כאשר אנחנו מסוגלים להשהות את התגובתיות שלנו, ולפתוח את המרחב בן הגירוי (למשל, הילד שעצבן אותנו כי בדיוק עשה את מה שכבר מיליון פעמים אמרנו לו לא לעשות) לתגובה האוטומטית שלנו (צועקים או מענישים או כל תגובה שלילית אחרת), אנחנו יכולים להחדיר חמלה לתוך אותו מרחב, חמלה לעצמנו וגם לילדים (להגיד לעצמינו "זה האוטומט שלי, אני ממש לא רוצה לצרוח עוד פעם, הפעם אני אמצא דרך שקטה, נעימה ויעילה יותר עבורי ועבור ילדי") ולהגיב ממקום של בחירת תגובה ולא מתוך הטייס האוטומטי.

בהורות קשובה וחומלת שמים דגש על זמן איכות עם הילדים, על אהבה ללא תנאי, מתן מרחב להתפתחות כאשר ההורים נתפסים כמנטורים או המדריכים של הילדים, ולכן חשוב שההורים ישמשו כדוגמה וירכשו יכולת לווסת ולנהל את עצמם, כי איך אפשר לדרוש מהילדים משהו שהם לא מקיימים? אנחנו מכירים בנפרדות של הילדים שלנו ובזכות שלהם לבחור אך לא שוכחים שעלינו גם להקנות להם ערכים, לתמוך בהתפתחותם באפיקי התפתחות ראויים ולעצור אפיקים פחות ראויים והכל מתוך ההיררכיה הטבעית (והלא כוחנית) הקיימת בן הורים לילדים. כהורים אנו שואפים להתנהלות ראויה המאופיינת לארק על ידי קידום הרצונות שלנו בלבד על ידי משמוע, שליטה וכוחניות, וגם לא כהורים שמבטלים את עצמם ומכוונים לרצונות של הילדים בלבד, אלא כהורים שמקדמים את המוטיבציות של עצמם, של הילדים ושל הקשר עם הילדים מתוך גישה בין-אישית של מפגש בין שני אנשים נפרדים עם כבוד והדדיות. 

המחקר מלמד אותנו שתרגול פרקטיקות של הורות קשובה וחומלת מסייעות להורים לרכוש מיומנויות חדשות, לחוש יותר שביעות רצון מההורות ומהקשר עם הילדים, ובכך מובילות להפחתה של קשיי ההתנהגות של הילדים. במחקר עם אוכלוסיות קליניות נמצא גם שההורים מדווחים על פחות לחץ, חרדה ודיכאון. בארץ, תחום ההורות הקשובה והחומלת צובר תאוצה בשנים האחרונות וניתן למצוא יותר ויותר הכשרות לאנשי חינוך וטיפול ותכניות התערבות, טיפול וקבוצות להורים.

פרטים נוספים באתר, ניתן ליצור קשר עימי בדוא"ל yirmiyanurit@gmail.com ובטלפון  0545814294

בברכה,

פרופ' נורית ירמיה