חיים מוארים: מחקר מבוסס-ריאיונות של מאסטרים רוחניים | מאת: עמיר פריימן, מנחה: פרופ' עפרה מייזלס
Living Transcendence: A phenomenological study of spiritual exemplars | Amir Freimann, Supervisor: Prof. Ofra Mayseless
לפני כשנתיים, כשהייתי בתחילת דרכי לגיבוש הצעה למחקר הדוקטורט שלי, נתקלתי בדברים הבאים שאמר אברהם מאסלו (האיש מ"פירמידת הצרכים") על מצבו הקיומי-תודעתי חודשים ספורים לפני מותו:
"…דבר נוסף קרה שנעשיתי מודע לו, והוא רב ערך מאוד. סוג של העמקה, שניתן לקרוא לה התגבשות או נשורת מהארות, תובנות, וחוויות חיים אחרות שהיו חשובות מאוד – כולל חוויות טרגיות. התוצאה היא סוג של תודעה אחדותית… מודעות בו-זמנית לקדושה ולחולין, למופלא וליומיומי, או למופלא ולמשהו קבוע וחסר מאמץ. אני רואה כעת דברים פשוטים מנקודת מבט נצחית, תופס את מהותם המיתית, הפואטית והסימלית… אני חי כל הזמן בעולם של נסים. הדבר פרדוקסלי, כיוון שהוא נסי ועם זאת לא מייצר התפרצות עצמית. מרכיבים מסוימים של סוג תודעה זה אנו מוצאים גם בחוויות שיא – יראה, פליאה, הפתעה, הלם אסתטי… אבל הם יציבים ולא אורגזמיים. המילים בהן אשתמש כדי לתאר חוויה מהסוג הזה הן 'מישור מוגבה'."
שלחתי את הקטע לעפרה מייזלס, חברתי והמנחה שלי לדוקטורט, והוספתי: "על זה אני רוצה לכתוב את הדוקטורט שלי."
כתבה לי בחזרה עפרה: "האם אתה אישית שואף להגיע לשם?"
עניתי: "כן. אני לא יודע אם אפשר להגיע לשם בשאיפה כלשהי, אבל זה לא מפריע לי לשאוף…"
מאז צללתי כבר לתוך המחקר, שליבתו היא ריאיונות עומק שאני מקיים (בזום, מחמת אילוצי הקורונה) עם מאסטרים או "אקזמפלרים" רוחניים מזרמים במסורות הילידיות-שאמאניות (אפריקה, דרום אמריקה, צפון אסיה), האברהמיות (יהודיות, נוצריות ומוסלמיות), המזרחיות (טאואיסטיות, בודהיסטיות והינדואיסטיות) ומעולם הניו-אייג' או הזרמים הרוחניים הלא-מסורתיים או הרב-מסורתיים ברחבי העולם.
מדובר באנשים, שלפי עדויותיהם של אחרים (מומחים בתחום הדתי-רוחני) הקדישו את חייהם להתפתחות, התעלוּת, התעמקוּת והתמסרוּת רוחנית, ונמצאים בדרגה רוחנית גבוהה במיוחד ואף נדירה. חלקם, אבל לא כולם, מורים רוחניים.
מה אני מקווה לגלות בראיונות עם המאסטרים האלו? הרי כל-כך הרבה (ויש אומרים: יותר מדי) כבר נאמר ונכתב על החוויות והתובנות שלהם בנוגע לטבע המציאות והאדם והעולם והריק והמלאוּת והיקום והתודעה והטבע והזמן והמרחב והעצמי והמוחלט והיחסי — מה כבר יש להוסיף על כך?
התובנות שאני מקווה להוסיף הן ביחס לשאלה, איך התובנות והחוויות הרוחניות שלהם נוכחות ואיך הן באות לידי ביטוי בחוויות הרגשיות, החוּשיות, הגוּפניות, הקוגניטיביות והבינאישיות שלהם, גם כשהם "על הבמה" אבל בעיקר בזמן שהם לא מדברים לפני קהל או מנחים סדנאות.
במילים אחרות: מה הקשר בין הדברים שהם אומרים וכותבים, על המצב הקיומי והתובנות הרוחניות שלהם, לבין חוויית והתנהלות היומיום שלהם ויחסיהם עם האנשים הסובבים אותם, עם החתול שלהם, עם הגוף המזדקן, עם המלצר בבית הקפה, עם התלמידה שמסתכלת עליהם בהערצה, עם מגפת הקורונה, ואחרון חביב – איתי, המראיין, ששואל אותם שאלות לא צפויות ולפעמים מאתגרות, ומבקש להכיר אותם באמת, לא כדמויות על הבמה. אכן, ככל שהראיונות מתקדמים אני מגלה שההתרחשות בזמן הריאיון עצמו, האינטראקציה הנוצרת בו, תהליך ההתקרבות בין המרואיין/ת וביני וההשפעה של נוכחותם ודבריהם עליי, משמעותיים ומלמדים לא פחות מהתכנים של דבריהם.
שאלת המחקר (האמיתית, הפנימית) שלי היא: איך מרגישה ונראית מבפנים התפתחות, התעלוּת, התעמקוּת והתמסרוּת רוחנית כשהיא בוגרת, בשלה, עקבית ובעלת לכידוּת פנימית (ככל שניתן בחיי אדם)?
בשבילי זו אינה רק שאלת מחקר אקדמית. היא שאלת חיים.
כי בסופו של דבר אני רוצה לדעת את התשובה לשאלה זו לא אצלם, אצל המאסטרים, אלא אצלי.
בראש הצעת המחקר שלי, מתחת לכותרתה,"חיים מוארים: מחקר מבוסס-ראיונות של מאסטרים רוחניים", הנחתי ציטטה מהכומר הישועי והוגה הדעות פייר טייהר דה שרדן: "היה נאמן לעצמך, אבל המשך תמיד לנוע מעלה, לעבר מודעוּת ואהבה גדולות יותר! בפסגה תמצא את עצמך מאוחד עם כל אותם אנשים שעלו אליה מכיוונים שונים. כי כל שעולה, מתכנס (everything that rises must converge)."
אני מודה: בעמקי לבי אני מקווה ורוצה שתוצאות המחקר, שה"שורה התחתונה" שלו, יעידו על אמיתוּת האמירה הנפלאה הזו שאיתה יצאתי לדרך: כי כל שעולה, מתכנס.
כחוקר מדעי רציונלי וחסר פניות עליי להניח בצד את העדפותיי, תקוותיי ורצונותיי לגבי תוצאות המחקר. הדבר נחוץ כדי שאוכל לגלות את התשובה או התשובות האמיתיות לשאלתי, ולא רק את אלו שתואמות למשאלות לבי.
אבל כחוקר רוחני ומיסטיקן אני מוּנע על-ידי הדחף הרוחני –לעבר מודעוּת ואהבה גדולות יותר, לעבר הנשגב והמופלא, לעבר עצמי. איני רוצה וגם אילו רציתי לא הייתי יכול להניח בצד את אותם העדפות, תקוות ורצונות. הן אינם "שלי" (במובן של שליטה או חופש בחירה שלי ביחס להם).
במתח שבין שתי הדרישות המנוגדות האלו מתנהל מסע המחקר האקדמי-רוחני שלי. גם האפשרות לחיות ולנוע בתוך המתח הפורה הזה שבין החוקר המדעי והרוחני, שבין הרציונליסט והמיסטיקן, היא אפשרות מרתקת ומופלאה בעיניי.
