רוחניות בימי קורונה | פרופ' עפרה מייזלס
אנו כולנו חווים תהליכים דרמטיים כאן בישראל וגם בעולם הגלובלי והפעם כאנושות מחוברת שרואה,
שומעת וקולטת בכלי מדיה מגוונים מה שמתרחש במקומות שונים על הגלובוס כמעט באופן בו זמני.
כבר מספר שבועות, בדומה לרבים סביבי, אני תוהה, מה כל זה אומר? 
מה המשמעות היותר גדולה של תהליכים אלו שפרצו להם כביכול לפתע, ממש בתחילת העשור הטרנספורמטיבי שלפנינו, עשור -2020.
ואני חשה שילוב של כאב על החולים והמתים וחשש אבל גם פליאה וסקרנות והתרגשות שמשהו גדול קורה שאיננו יודעים לאן יוביל, אבל יש לו פוטנציאל להיות טוב עבורנו כאנושות. בחלק זה אני רוצה לשתף אתכם בחלק ממחשבותיי בנושא שהתגבשו בקריאה ובשיחות עם אחרים באשר למשמעות הרוחנית של מה שקורה.
ההיבט הראשון והבולט בתקופה זו הוא פחד גלובלי שמאגד את כולם והפעם ממשהו קטן, ביולוגי, וירוס, שיש לו פוטנציאל לפגוע אבל הוא לא קטסטרופלי כמו ה"מבול" או מטאור שפוגע בכדור הארץ ואינו מעשה אדם באופן ישיר, כלומר, לא מלחמה ולא פצצת אטום. וגם, אינו חד פעמי בעוצמה גדולה כמו טייפון או רעידת אדמה. בשונה מאסונות טבע, במקרה הנוכחי יש לנו מה לעשות מול "הדבר" הזה. במילים אחרות אין בו את ה"אקסטזה" והאדרנלין וגם לא בולטת בו הפניקה או החד פעמיות אלא יש בו כמעט משהו תהליכי.
אבל לאיזה כיוון?
בתהליך הזה עד כה (ועוד נכונה לנו דרך) עולים כמה דברים.
התכנסות וצימצום במרחב הפיזי שבו אנו בפועל חיים, בהיפר-עשייה ובקבוצת האנשים שאיתה אנו במגע בפועל וגם בהוצאות הכלכליות, בפליטת גזי חממה ועוד. זה החל מסגירת גבולות של מדינות וביטול טיסות וכניסה של זרים תוך צמצום והתכנסות כל אחד בתוך מדינתו במדינות שעד כה חוו פתיחות גלובלית ואף התגאו בכך.
זה המשיך באזורים מסוימים בתוך המדינה שחוו צמצום פעילות, או צימצום מספר האנשים שהולכים לעבודה וסגירת בתי ספר ועוד מקומות. וכעת, בא לידי ביטוי בסגר בבית רק עם המשפחה הקרובה או בידוד אפילו מהמשפחה הקרובה (לא מתראים עם סבא וסבתא, למשל) . זהו מעין תהליך של זמן ושקט להיות עם עצמך ולמצוא את עצמך מחדש, תחת חווית איום אבל בדרך כלל לא איום משתק. הקשבה לעצמי ולא המרוץ החיצוני אחר פעילויות וגרויים הם בעיני תנאי מרכזי לתהליך של התפתחות אישית ורוחנית.
ירידה דרמטית בעומס של הצפת גרויים ומשימות בעידן של שינויים במהירויות העל והפצצת הגירויים. ירידה זו כרוכה עבור אנשים רבים בהבנה שהעומס שכאילו לא נשלט וקורה להם הוא בעצם תוצר ידינו ועניין של החלטה ותודעה. כל כך הרבה אנשים מתלוננים על עומס וקושי להספיק מה שהם רוצים וחוסר זמן למשפחה וגם לעצמם וגם חוסר פנאי "לשמוע את עצמם חושבים"; פשוט להירגע. ויש מין מצב מיוחד כזה שמצד אחד אנשים ממש קשה להם עם העומס אבל מאידך הם ממשיכים לקבוע לעצמם דברים מעמיסים. אנשים חשים שכאילו יש להם בחירה אבל בפועל הם חייבים וצריכים. ואז אני שומעת מהרבה אנשים (לא כולם) – כמה כיף שבוטלו ארועים או שיצאתי לחופשה ללא תשלום ויש לי זמן לעצמי ולהיות עם המשפחה. ההבנה שהזמן שלנו בידנו והעומס והריצות והחובות – רובם הם מעשה ידנו ובשליטתנו – היא הבנה משמעותית ביותר בדרך לחרות ולהתפתחות אישית ורוחנית. 
וגם – ההתכנסות פנימה עם צמצום הנגישות של משאבים זמינים מן המוכן ושעולים כסף, מזמינה אותנו לחפש את העניין, החכמה והתמיכה מכוחות פנימיים עשירים של ידיעה, ויצירה תוך היעזרות באמצעים זמינים ופשוטים ובעוצמה הגדולה ובכישרונות של אנשים סביבנו.
תהליך שקשור לכך הוא הצימצום בצריכה, בקניות ובהתמסרות למכונת העונג הקפיטליסטית שמאפשר לנו גם לזהות מה הן ה"אבנים הגדולות" של החיים שלנו, מה חשוב לנו באמת. החיפוש אחר המשמעות העמוקה של חיינו הוא קריטי בתהליך של התפתחות אישית ורוחנית.
במקביל, ובאופן משלים אנו חווים תודעה של יחד – התרחבות וחיבור ואחווה – Interconnectedness. אמנם אנחנו בבידוד אבל אנחנו על האינטרנט והווטסאפ וההתכתבויות עם בני משפחה וקבוצות שונות במדיה החברתית ובהאזנה או קריאה על החדשות. ובתהליך הזה אנחנו לא לבד אלא להיפך מרגישים מאוד מחוברים חווים ומרגישים מה קורה לאחרים, מה קורה במדינות אחרות, ומה עובר על אנשים שמפרטים זאת בהקלטות ופודקסטים שנשלחים, בצילומי וידאו אישיים, בכתבות שרצות בשידורי הטלויזיה ובעמודי החדשות באינטרנט. חיבור זה כרוך פעמים רבות בהרבה מאוד אחווה ועשייה למען אחרים בכל כך הרבה מישורים, כמו ויתור על שכר דירה, פתיחה לצפייה חינמית הצגות ילדים, הכנת רעיונות, טיפים והרצאות לציבור שמונגשות חינם, ועוד. התחושה הזו של חיבור interconnectedness מנכיחה לנו עד כמה כל מה שהיחיד עושה משפיע על הכלל למרות התפיסות המקובלות של נפרדות. השילוב הזה של בדד וזמן לחשיבה ולתכנון מחודש של הזמן האישי והמשפחתי, יחד עם תחושת החיבור והאחווה אף הם מפתח להתפתחות רוחנית.
אחת ההפתעות העוצמתיות ביותר עבורי הינה הביטויים המדהימים של צחוק, יצירתיות והומור ברשת האינטרנטית. איזה עוצמות אדירות של רעיונות מדליקים, יצירה והומור מטורף רצים ברשתות. מזמן לא צחקתי כל כך הרבה וכל כך הרבה פעמים. היכולת להיות בתוך המציאות והקושי והאתגרים וגם להיות יצירתי ועם הומור היא ביטוי מדהים של יכולת אנושית עמוקה ואף לה מקום מרכזי בקידום יכולתנו להתפתחות רוחנית (וזאת למרות שיש מעט שיח ודיון ומחקר מעמיק בכך). הומור, יצירה ושמחה נשענים על מעיינות עמוקים של הנפש והנשמה שלנו ומאפשרים חיבור לחלק המיטיב שבתוכנו, לענווה ולאנושיות המשותפת שלנו לבוא לידי ביטוי.
באופן לא מפתיע אנשים גם מגלים את האיכות המיטיבה של הטבע והשהות בו בזמנים כאלו וגם את התובנה שאנחנו מחוברים לא רק אחד לשני באופן עמוק ומשמעותי אלא שהדבר נכון גם לקשר שלנו עם הטבע ולהיותנו מחוברים עם הטבע. ויש אף המניחים שמה שאנחנו רואים עכשו הוא התפרצות וירוס ביולוגי בשל האופן בו אנחנו כאנושות פוגעים בטבע. ההבנה שאנו מחוברים גם לטבע על מרחביו, קסמו וכוליותו ובעצם לכל מה שקיים ולא רק לאנושות כולה היא אבן דרך מרכזית בתהליך התפתחות רוחנית.
בניגוד לאפוקליפסות שראינו על המסך ובספרות וגם בדפי ההיסטוריה, הפעם התהליכים הדרמטיים שאנו חווים ועדים להם מתרחשים באופן אחר – בלי הרבה אדרנלין, לא באקסטזה של הרבה אנשים ביחד שמרגישים מחוברים לזמן מה יחד ואז ההרגשה נמוגה, ולא בפניקה של נואשים, כמו בארועים אחרים – אלא – משהו הרבה יותר עמוק ומדויק קורה.
יש כאן הזמנה עבורנו לשנות את התודעה שלנו האישית וכאנושות, להבין שיש לנו פוטנציאל מדהים להבין את עצמנו ואת היקום ולפעול מרמת תודעה אחרת של אהבה, פיוס, הקשבה לעצמי, יצירתיות, חדווה ומימוש יכולות רוחניות אדירות שיש בנו.
כולי תיקווה שנדע ונוכל לקדם זאת יחד.
באהבה
עפרה
