לברוא מציאות – הבייבלתרפיה כאמנות ההקשבה לסיפורי התנ"ך | יעל שפיר - גריבי

הקדמה

התורה והפסיכולוגיה צהובות זו לזו, כותב הפסיכולוג הרב עילאי עופרן בספרו: "תורה של הנפש", לתורה אידאולוגיה ברורה, נוקשה ומקיפה, המציעה לתומכיה אורח חיים, השקפה והלך מחשבה… אומר עופרן, התורה קובעת כללים אובייקטיביים, ואילו הפסיכולוגיה מתעניינת בעיקר בעולמו של הסובייקט. התורה דורשת מהאדם לתקן ולשנות את עצמו, בעוד הפסיכולוגיה, במיוחד זו המודרנית, חותרת לקבלת העצמי "כפי שאני".

עמדה זו משקפת עמדה רווחת המייצגת את הדינמיקה שבין פסיכולוגיה ודת, יחד עם זאת, עמדה זו מתעלמת מן ההיבטים הרוחניים הנחשבים כליבת היסוד של כל מסורת דתית, זאת ועוד התורה מבחינה ספרותית רובה היא סיפורת וככזו היא מכילה אינספור מטאפורות היכולות לשמש ככר נרחב בעשייה הטיפולית.
את סגולותיה של התורה ככלי תרפויטי פגשתי כאשר נקלעתי למשבר אישי וחיפשתי מזור לנפשי הכואבת. המפגש עם הטקסט המקראי לא הביא אותי לתהליך של חזרה בתשובה, כפי שקורה בלא מעט מקרים, המפגש עם הטקסט, ובמיוחד עם הדמויות בסיפור, אפשר לי לעצב מחדש את המסע האישי שלי וסייע לי ליצור מציאות מיטיבה עם חוסן, צמיחה והגשמה אישית. כפסיכותרפיסטית התרגשתי מאד מהריפוי שמצאתי בתוך הסיפורים ויצאתי למסע משל עצמי לחקר האיכויות התרפויטיות המצויות בסיפור המקראי או ליתר דיוק בשאלה
איך כתוב הסיפור?

וכך לפני כ-12 שנים הבאתי לעולם את הבייבלתרפיה שהיא שיטה טיפולית המשלבת עקרונות אקזיסטנציאליסטים בפסיכותרפיה עם סודות הריפוי המצויים בסיפורי התורה. השיטה משתמשת בעקרונות של ה-NLP לחקר הטקסט ובאמצעותם יצירת תהליכים מובנים כשלכל אחד מהם מטרה טיפולית שונה.

יונתן זקס רבה הראשי של בריטניה כתב בספרו מאיר העיניים "השותפות הגדולה":"כשהמונותאיזם נתן לחיים משמעות, הוא גאל אותם מידיה של הטרגדיה, משום שהטרגדיה הובסה ע"י התקווה". בעולם בו אנומאמינים שאלוהים קיים, המושכל הראשון הוא מערכת יחסים. יש אלוהים, יש אני, ויש מערכת יחסים. מערכת היחסים מעוצבת ע"י האמונה שהיא כשלעצמה יוצקת בנפשו של האדם תקווה. הדרך הרוחנית היהודית היא דרכו של האדם במסע שבין המודע אל הלא מודע ומשם אל האלוהות או מה שיונג כינה הלא מודע הקולקטיבי (Collective unconscious). התורה עתירה בסיפורי מסע אנושיים המתארים את הדרך הזו שבתוכם שזורה האיכות התרפויטית של כוח האמונה.

אחד הרעיונות החשובים של התאוריה האקזיסטנציאליסטית גורס כי תהליך התפתחותו של האדם, ולא התוצאות המעשיות הנלוות לתהליך זה, הוא המהלך הדרמטי החשוב, ליבת החיים האנושיים. הבייבלתרפיה מתרכזת בתהליך התפתחותו של המטופל באמצעות חיבור אל סיפורים עתירי מטאפורות המצויים בתורה כדי לאפשר שימוש במודע על מנת לעצב מחדש את הלא מודע באמצעות כוח האמונה.
במאמרי זה ארצה להציג בפניכם תהליך טיפולי  המבוסס על סיפורה של האם הראשונה ביהדות, שרה אימנו, שמלמדת אותנו:
לממש את הפוטנציאל ע"י זיהוי והתגברות על הפחד משינוי באמצעות אמונה.

המודל של שרה למימוש הפוטנציאל האנושי
התנ"ך מציג בדרך מיוחדת במינה את שרה אימנו… היא האם הראשונה… היא אם האומה ובפעם הראשונה שאנחנו פוגשים אותה בסיפור, כך היא מוצגת:

ל וַתְּהִי שָׂרַי, עֲקָרָה:  אֵין לָהּ, וָלָד.

שרה היא האם הראשונה, אם כל האימהות, אם הלאום הקרוי יהדות, והיא עקרה?
קשה  לקרוא את הסיפור מבלי לשאול את השאלה איך היא עשתה את זה?
בגלל שבסיפור של שרה מופיע אלוהים, וגם שליחיו של אלוהים, לנו נדמה כי מדובר בנס…
עניין הניסים בתורה מרתק… התורה עתירה בניסים… ויחד עם זאת בכל התורה לא מופיעה המילה נס. שנים רבות חקרתי את ענין הניסים בתורה , והגעתי למסקנה, פשוטה ומהפכנית בו זמנית..  התורה, אם נקרא היטב, מלמדת אותנו שאלו הם האנשים, הדמויות שבסיפור, שמאפשרות לניסים להתרחש…
כמעט 20 שנה אני מלווה נשים שרוצות להביא ילד לעולם, לפני כמה חודשים ילדה האישה המבוגרת ביותר שליוויתי, בגיל 53 את ילדה הראשון. המשפחה שלה חושבת שזה נס… אני מכירה אותה היטב, את הנפש שלה, את האומץ והנחישות שלה, את המשאלה הבלתי מתפשרת שלה להביא חיים, להיות אימא, ואני יודעת שהיא שאפשרה לנס להתרחש…
שרה… היא דוגמא מאלפת לאישה שמלמדת אותנו איך התחולל הנס בחייה, איך היא הפכה מאישה עקרה, זקנה, שהסתיים לה הווסת…לאם האומה…
הרבה טעויות אופטיות מייצר התנ"ך… התנ"ך למעשה מבקש מאיתנו לקרוא אותו מעבר לטעויות האופטיות… אחת מהן היא הטעות הנפוצה שהסיפור של שרה הוא סיפור על ילודה…
שנים רבות אני מלווה נשים בתהליכי פריון, ואם הייתי צריכה לנסח את המכנה המשותף לכל הנשים אותן ליוויתי, הייתי אומרת: 
הסיפור של פריון הוא סיפור של מימוש הפוטנציאל…
יש בתוך הגוף  רחם, הרחם יכולה להביא אל העולם משהו חדש, משהו שנעדר מן העולם קודם לכן, משהו שהוא שלנו וייחודי לנו, משהו שנברא בתוכנו.עניין הפריון משותף לנשים וגברים כאחד  גם הגברים נושאים בתוך גופם פוטנציאל, נושאים בתוכם זרע שיכול להביא משהו חדש מתוכם לעולם.
אם כך מה מלמדת אותנו שרה על מימוש הפוטנציאל?

הפסיכולוגיה של חישוב מסלול מחדש
בסיפור מסופר על שלושה אנשים, שהם למעשה מלאכים, הבאים לבקר את אברהם ומבשרים לו כי אשתו שרה עומדת ללדת בן, שרה מקשיבה לדבריהם ומיד אחרי מופיע הפסוק: יא וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים, בָּאִים בַּיָּמִים; חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה, אֹרַח כַּנָּשִׁים.  יב וַתִּצְחַק שָׂרָה, בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר:  אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה-לִּי עֶדְנָה, וַאדֹנִי זָקֵן. אנו הקוראים מבינים  שאין סיכוי שהיא תלד, גם אברהם וגם שרה זקנים מאד, זאת ועוד לשרה נפסק הווסת. תגובתה של שרה היא צחוק, לא סתם צחוק אלא צחוק שמגיע מהקרביים שלה, כשהיא צוחקת, היא עצמה משתמשת בעובדות: אני כבר ממש זקנה בלה, וגם הבעל שלי הוא לא הגבר הכי צעיר בשכונה… נכון הוא המאמין הראשון, יש לו שיח ישיר עם אלוהים, אבל איך זה אמור להשפיע על העובדות?
עובדות בלא מעט מקרים משמשות כחסמים של הצלחה ומימוש הפוטנציאל האישי, כמעט בכל מפגש אנושי עם הפוטנציאל האמיתי שלנו מופיעות העובדות, בעיקר אותן עובדות שיש בכוחן למנוע מאיתנו את היכולת לראות מעבר להן, להביא לידי ביטוי את הכוחות והיכולות הנמצאים בתוכנו, עובדות שלכאורה נראות כמוצקות ובלתי ניתנות להפרכה. שרה מלמדת אותנו להתבונן על הנטייה האנושית הזאת ויחד עם זאת היא מחוללת מהפך באמצעות רגע אחד של הזדמנות שנקרה בדרכה.

אחרי ששרה צוחקת, מבקש אלוהים מאברהם לבדוק איתה למה היא צחקה, תשובתה של שרה לאברהם מכילה רעיון מיוחד במינו שבאמצעותו אנו יכולים לפתוח פתח לניסים להתרחש בחיינו. תשובתה נראית על פניו מוזרה ובעייתית, אבל בקריאה שניה ושלישית נתגלית הגאונות שבה: בראשית פרק יח' פסוק טו' :  טו וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי, כִּי יָרֵאָה;מה המהות המסתתרת בתשובה שלה?
שרה, כשהיא רואה את האנשים שמגיעים אל אברהם, היא אינה רואה אותם כמלאכים, זה אברהם שמסוגל לראות אותם כך, היא רואה אותם כאנשים, היא פרגמטית, ארצית, הוא, הבעל שלה, הוא המאמין הגדול… על מנת שהיא תוכל לראותם כמלאכים עליה להיות במצב תודעתי אמוני כמו זה של אברהם, שמאפשר נקודת מבט שהיא מעבר לעובדות, היא רואה את העובדות הפשוטות של הסיפור שלה…
והסיפור שלה הוא הסיפור המאפיין רוב הסיפורים על המימוש של הפוטנציאל האנושי בעולם, המימוש הזה נתון בין שני קטבים: האחד האמונה היכולת שלנו להאמין שאנחנו מסוגלים לממש את הרעיונות הגדולים שלנו, את הפוטנציאל שלנו בכל רגע ובכל גיל, והשני העובדות בשטח, המון אנשים לא ממשים את הפוטנציאל שלהם כי הם נכנעים לעובדות, אנחנו עבדים לעובדות…
שרה בתשובתה לאברהם מלמדת אותנו שבכל פעם שאנחנו מתחברים אל משאלה או אל משהו שהיינו רוצים להגשים, מיד עם החיבור הזה מגיע גם חלק אחר, החלק שאומר למה לא כדאי לנו להגשים את המשאלה, וכמה קשה זה הולך להיות… לפעמים החלק הזה גם מקבל קול אנושי של האנשים הקרובים לנו ביותר, והחלק הזה מציג בפנינו את העובדות.. עובדות שהן כולן נכונות, עובדות שיש בהן לרפות את ידינו.
ויחד עם זאת יש כאן מהלך תרפויטי מופלא של שרה המלמד אותנו איך היא מאפשרת לנס להתרחש בחייה: טו וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי, כִּי יָרֵאָה;נשאלת השאלה מדוע שרה מכחישה? אנחנו יודעים שהיא צחקה, גם היא יודעת שהיא צחקה, צחוק אירוני, צחוק שמביע יותר מהכל את חוסר היכולת שלה להאמין לדברי האנשים שהביאו עימם את הבשורה לאברהם. את מה באמת שרה מכחישה?
שרה ברגע נדיר של חשבון נפש, אומרת: אם אני רוצה להיות באמת כנה עם עצמי, זה לא באמת צחוק, הצחוק הזה הוא בעצם ביטוי של פחד…
שרה אומרת לנו דעו לכם כי בדרך למימוש הפוטנציאל האמיתי הטמון בכם, אתם משתמשים בעובדות על מנת להתגבר על הפחד הגדול ביותר שלכם.. או כמו שכתבה מריאן ווילמסון, בספרה "בחזרה לאהבה" : הפחד העמוק ביותר שלנו הוא שאנחנו בעלי עוצמה שמעל לכל שיעור. זה האור שבנו – לא האפלה שבתוכנו – שמפחיד אותנו יותר מכל.

לנוע בחופשיות בין שתי תודעות
שם בתנ"ך מגיע הרגע שבו שרה מחברת אותנו אל היכולת שלנו להגשים נסים… שרה נשואה למאמין הראשון ביהדות… האיש שהלך אחרי אלוהים בעיניים עצומות וכמעט הקריב את הבן שלהם כתוצאה מהאמונה הבלתי מתפשרת שלו… שרה יודעת שהאמונות של אברהם הביאו עליהם שפע… השיח הזה, שלה איתו, מחבר גם אותה לאמונה שזה אפשרי… או אז היא מחליפה את הפחד באמונה… האמונה שאף על פי ולמרות זאת… אם היא מסכימה להחליף את הפחד באמונה, התוצאה של זה תהיה ילד.

רוחניות נתפסת כמכלול שמתייחס לחוויות, לאמונות, לעמדות ולתפיסות עולם, וכן לפרקטיקות, למוטיבציה ורגשות, לערכים, ליכולות ולדרכי ההתנהלות בעולם טוענות פרופ' עפרה מייזלס וד"ר פנינית רוסו נצר במאמרן: "רוחניות – תאוריה ומחקר בשדה האקדמי" זאת ועוד המאמר מציין כי מרבית ההגדרות המאפיינות את הרוחניות כוללות שלושה היבטים מרכזיים: האחד – הכרה בקיומו של מימד טרנסצנדנטי, השני – קשר או זיקה למציאות הטרנסצדנטית המקודשת, והשלישי – החיפוש הקיומי של העצמי אחר משמעות עליונה והתפתחות. סיפורה של שרה מלמד אותנו באופן מרתק על המסע הרוחני שלה בהתאם להיבט הראשון – הכרה בקיומו של מימד טרנסצדנטי, כפי שמוסבר ע"י פרופ' מייזלס וד"ר רוסו:  הכרה בקיום שהוא מעבר לרמה הפיזית, החומרית או הגשמית ובהבנה שישנה פרדיגמה רחבה יותר להבנת הקיום החורגת מעבר למיידיות של התודעה האינדיבידואלית שלנו. שרה בשיח שלה עם אברהם מאפשרת לעצמה להכיר ולהתחבר אל המימד הטרנסצדנטי, לשחרר את העובדות המחוברות אל הרמה הפיזית החומרית ולעבור אל תודעה של אמונה, אל מרחב פתוח שבו הכל אפשרי, גם מימוש הפוטנציאל האימהי בגיל 90.

הפסיכותרפיה אקזיסטנציאליסטית היא צורה של טיפול נפשי דינמי כאשר הפסיכודינמיקה של הפרט כוללת את הכוחות המודעים והלא מודעים, את המניעים, ואת הפחדים הפועלים בתוכו. הקונפליקט הפנימי בנפשו של האדם נובע מהעימות בינו לבין עובדת הקיום. גם אנו הנשים הישראליות, כמו שרה המקראית, חיות בחברה המקדשת ילודה, הורות בישראל של שנת 2020 היא חלק מהזהות והיא מרכיב מרכזי בתחושה של משמעות וקיום אנושי. הסיפור של שרה מאפשר למטופלות בפריון לפתוח אופקים, להתבונן במחשבות, רגשות, להפליג בדמיון, לחוות שייכות ולהתבונן מעבר לתחום הצר של חווית ה"אני" במצוקתה. במרחב הזה מתרחש הריפוי והתחולל הנס.

אלי ויזל, חתן פרס נובל לשלום, אמר: "כאשר אתה מביא חיים לעולם.. אתה חייב להגן עליהם על ידי שינוי העולם…"

אחד העקרונות המרכזייםבעולם ה-NLP הוא ההבנה שלשפה, בהיותה האופן שבו האדם מנהל את החוויות שלו ואת העולם הפנימי שלו, יש חשיבות מכרעת על עיצוב מכלול התנהגויותיו, הישגיו והצלחתו . השאלה המרכזית בטיפול ב- NLP היא שאלת ה"איך" קריאה מעמיקה, לא פשטנית מלמדת אותנו איך שרה, כמו אם אוהבת, יכולה לקחת  אותנו, יד ביד אל תוך החיים שלה וללמד אותנו, איך לעבוד עם העולם הפנימי שלנו כדי לחולל חיים של הגשמה…