בעשור האחרון אנו שומעים יותר ויותר על תופעה המכונה תקשור (channeling) שבה אנשים מקבלים מסרים מאישיות אחרת, שטוענת, בדרך כלל, שהיא מתקיימת במימד אחר או במציאות אחרת. המונח תקשור מתייחס לתקשורת המתקיימת בין האדם בעולם הפיזי לבין האישיות או הישות מהעולם האחר והאדם המשמש כצינור או כמדיום להעברת המסר, מכונה מתקשר. האישיות האחרת, המתוקשרת, הטוענת להתקיים במציאות אחרת שאינה פיזית, מופיעה בכינויים שונים, ישות, אינטליגנציה גבוהה, הוויה רוחנית או עצמי גבוה.

עבודה זו עוסקת באחת מהחוויות היותר בולטות בעשור האחרון במסגרת תרבות ה"עידן החדש –" והיא חווית התקשור.
למרות הפופולאריות של התופעה במדיה ובעיתונות האלטרנטיבית נקודת המבט המחקרית האקדמית בנוגע לתופעת התקשור היא מעטה ונדירה. המחקרים המעטים שנעשו בתחום התקשור נערכו בארצות הברית בסוף שנות השמונים ובחנו את התופעה מתוך הגישה של הפסיכולוגיה הטרנספרסונלית ( ;1989, Hastings 1987, Klimo ) מחקרו האנתרופולוגי של Brown  (בשנת 1997), אף הוא נערך בארצות הברית ונכתב בכלים אתנוגרפיים מנקודת מבט סוציו-תרבותית. המחקר הנוכחי נערך במסורת האיכותנית מתוך הגישה הפנומנולוגית באמצעותה בקשתי לתאר את החוויה החיה של התקשור ולהבין את אוסף המשמעויות שלה והשלכותיה על החוויה וההוויה הקיומית של המתקשרים, 'על היות-בעולם' (being-in-the-world) שלהם.

שלוש שאלות מרכזיות הוצבו במרכז המחקר,
האחת נגעה בתיאור החוויה החיה ובהבנת המשמעויות שלה עבור המתקשרים.
השנייה עסקה בתיאור ובהבנה של התפתחות התקשור והתהליכים הכרוכים בהפיכת המתקשרים למתקשרים,
והשלישית נגעה בהשלכות של התקשור על חייהם של המתקשרים בפועל.

במסגרת ראיון חצי מובנה נתבקשו המתקשרים לספר את סיפור התקשור שלהם ואת מהלך התפתחותו בחייהם. במחקר השתתפו 21 מתקשרים יהודים, מרביתם ילידי הארץ 12 , נשים ו 9 – גברים, '11 מתקשרים בשכר '10- ו' מתקשרים פרטי', שהוותק שלהם בתקשור נע בין 30 – ל3 שנה וגילם נע בין
27-62 ,המתגוררים ברחבי ישראל מקריית שמונה ועד אילת. הגיל הממוצע של הנשים במדגם היה 47  והגיל הממוצע של הגברים היה 42.
למחקר זה נבחרו מתקשרים המתקשרים תקשור קלאסי, ,קרי במודעות מלאה, תקשור שהוא הסוג הנפוץ ביותר (1999, Decuypere; 1987, Klimo .(המתקשרים
אותרו בשיטת "כדור-שלג" באמצעות פרסום מפה לאוזן בקרב חברים ומכרים ובאמצעות מנשרים שחילקתי בעצמי בפסטיבל סגול, באכזיב, באביב 2004 .ראיונות העומק שנערכו עם המשתתפים הוקלטו ותומללו, ניתוחי התוכן נעשו על פי הפרדיגמה האיכותנית-פנומנולוגית .

החוויה החיה של התקשור נחשפה במחקר כחוויה מגוונת ורבת פנים המבטאת קשר וחיבור רוחני עם מקורות תקשור מגוונים המומשגים בייצוגים ובשמות שונים. החוויה התקשורית נחשפה בראיונות תוך שימוש בשפה ייחודית הכוללת מגוון של ביטויים ומטאפורות מעולמות התוכן של התקשורת הרגילה, הפיסיקה והאנרגיות, אותה כיניתי במחקר בשם כולל, שפת התקשור. מדברי המתקשרים עלה התקשור כחוויה מתפתחת ההופכת בהדרגה להוויה קיומית שיש לה השלכות על כל תחומי חייהם של המתקשרים והיא משקפת פנים וביטויים ייחודיים של 'היות-בעולם' (being-in-the-world)

התפתחותה של הוויית 'היות-מתקשר-בעולם' מובנת בעיקרה במשמעות של התרחבות האני, העולם והתקשור.
הוויית 'היות-מתקשר-בעולם' הינה הוויה מחברת וכולית (הוליסטית) בהיותה כוללת תחושת חיבור מעבר למימדים רבים וביניהם חיבור בין האני ל"אני הפנימי", חיבור בין הגוף, נפש ורוח בתוך האדם בין האדם לעולם הממשי על כל חלקיו וכן בין האדם להיבטים הרוחניים בקיום.
בנוסף, ישנה חוויה של חיבור בזמן, חיבור בין אדם לעברו ולעתידו בגלגול הנוכחי וחיבור בזמן הקוסמי מעבר לגלגולים. הוויה זו כוללת הגדרה מחודשת של משמעות הקיום הכללי והקיום האישי ולאור זאת הגדרה מחודשת של ערכים ותכלית המבטאים טרנספורמציה ותמורות משמעותיות בחוויה הקיומית של המתקשרים. על מנת להגיע להוויה הוליסטית כזו, בה בשיא התפתחותה נתפס כל הקוסמוס כמחובר והאני מתרחב ונתפש כקשור וכחלק מכל ההוויה, ישנו תהליך התפתחות מאוד משמעותי שעוברים המתקשרים. בכלל זה מתפתחות ומתרחבות תפישות עולם והקשר בין האני לבין העולם ותפיסות אלו כוללות ייצוגי ' – אני עולם' של הוויה מתפתחת ומתרחבת המחוברת בין כל חלקיה ומימדיה. בשלבים גבוהים של הוויית 'היות- מתקשר-בעולם' מתפתחת גם תפישת תכלית אישית
ואוניברסלית הנוגעת בהתפתחות הנשמה והעולם ומתגבשת תפישה שהעולם בנוי על פי "חוקיות קוסמית". חוקיות זאת מתארת השפעה המומשגת כ"מגנט" בין תודעת היחיד לתודעה הרחבה יותר של העולם המאפשרת להם, לתפישתם, ליצור ולשנות את המציאות מבחינה גשמית ורוחנית באמצעות עבודת המודעות .

תהליכי ההתפתחות של התקשור והחוויה התקשורית תוארו כסדרה של מהלכי התרחבות מדורגים ומורכבים, הבנויים כנדבך על נדבך, המובילים את המתקשרים משלב אחד לשלב רוחני גבוה יותר. מתקשרים מתחילים את סיפור התקשור מילדות ומגלגולים קודמים ומתארים מהלכים של התפתחות הבנויים משלבים הכוללים את שלב התקשור בילדות, שלב ההתוודעות לתקשור בבגרות, שלב של תקשור ראשון, שלב של התנסות ולמידה, שלב של העמקה ושילוב ושלב החיבור .

מהלכי ההתפתחות נידונו כמבטאים מעבר בין שלוש פאזות התפתחותיות מרכזיות המייצגות שלושה עולמות שונים.
הפאזה הפרה- תקשורית מייצגת את חוויות התקשור בילדות ואת עולם הילדות וכוללת הפסקה של חוויות תקשוריות בילדות בכניסה לגיל ההתבגרות. מתקשרים מתארים את ההפסקה בהתייחס לצורך להתאים ולהסתגל לעולם התפישות המקובלות של התרבות המרכזית.
הפאזה התקשורית מתארת את המעבר מן העולם הרגיל לעולם התקשור וכוללת את השלבים בבגרות עד לשלב העמקה ושילוב.
המעבר לשלב החיבור מייצג את הפאזה הרוחנית ואת העולם הרוחני .

ממצאי המחקר גילו שהתפתחות זו מתרחשת במסגרת מהלכים אישיים ארוכים ומורכבים שכרוכים במתח, בין השאר, על רקע התפישות המקובלות ביחס לתקשור בתרבות המרכזית. מהלכי התפתחותה של החוויה התקשורית כללו סדרה של שינויים תפישתיים ורגשיים בהיבטים אישיים וחברתיים שניתן לייצגם בחוויות קוטביות ורב ערכיות. מתחים פנימיים באו לידי ביטוי בפחד משיגעון ובפחד מאיבוד שליטה, ובחששות ובספקות בנוגע לתוקפו של התקשור. במקביל לכך, עלו גם ביטויים חזקים של מתח חיצוני הנוגע בפחד ובחשש בהתייחס לתגובות של הסביבה שערבו תחושות של בושה ומבוכה בהקשר לחוויה התקשורית. בתהליך התפתחות החוויה התקשורית באה לידי ביטוי התפוגגות והרפייה הדרגתית של המתח, קבלה ורגיעה ביחס לתקשור, והטמעה והפנמה של התקשור בהוויית עולמם של המתקשרים תוך מעבר לתחושות של בטחון, אמון, שליטה ו"יציאה מן הארון ".

במעברים בין העולמות מתרחבים ביטויי האני והעולם ומשתנות ההמשגות בהתייחס לתקשור. במעבר מעולם התקשור לעולם הרוחני מתרחש גם מעבר מהאישי ויציאה מן האני לעבר אחרים ולסביבה. עבור המתקשרים בשלב העמקה ושילוב( כ-9 במחקר הנוכחי זוהו כנמצאים בשלב זה) התקשור מובן במשמעות של התפתחות נפשית ונתפש ככלי וכאמצעי בהתפתחות זו במטרה להשיג חיבור גבוה יותר בין האני ל"אני הפנימי" ולהתפתח בכיוון של הגשמה עצמית.
בשלב זה ביטויי העולם ומקורות התקשור הרוחניים מוצגים כנפרדים מן האני של המתקשרים ומומשגים בייצוגים מובחנים וקונקרטיים. בשלב גבוה יותר של ההתפתחות, בשלב החיבור,(כ- 12במחקר הנוכחי זוהו כנמצאים בשלב זה) המתקשרים ממשיגים את התקשור כחיבור רוחני ותופשים אותו במשמעות של התפתחות רוחנית המבטאת דרך חיים והוויה קיומית. התפתחות רוחנית מייצגת נתינה לזולת, מחויבות להתפתחותם של אחרים ומודעות רוחנית המביאה לידי ביטוי צורך להבנות אתיקה אישית וציבורית בתחומי התקשור, הומאניות ומוסריות גבוהה יותר באמצעות אהבה, קבלה וכבוד כלפי האחר והסביבה.
בשלב החיבור, נחווית חוסר הפרדה בין האני לבין הקיים, והאני מומשג גם כמוכל וגם ככולל את הקוסמוס ואת מקורות התקשור, כאשר במקביל מקורות תקשור וייצוגי העולם נתפשים כחלק מהאני של המתקשרים ומומשגים במונחים רוחניים, מופשטים ונרחבים .

ממצאי המחקר חשפו גורמים מסייעים רבים, פנימיים וסביבתיים, שבזכותם מתאפשרים המעברים בין השלבים והעולמות השונים.
גורמים אלה כוללים חוויות של אושר ושמחה עמוקה לנוכח החוויה התקשורית, חוויה של הצלחה ואמת בתקשור, וגם, חוויה של תמיכה, סיוע והדרכה מאחרים
משמעותיים מהתחום. תמיכה מאחרים משמעותיים שאינם מהתחום, כמו בני משפחה וחברים, נמצאה כחשובה ונוגעת בקבלת המתקשרים והתקשור, בעיקר, לנוכח השיפור והתמורה שהתקשור הביא לחייהם של קרוביהם המתקשרים.
גורם נוסף שנחשף כמשמעותי ביותר במהלכי המעבר בין העולמות נוגע במושג העבודה להתפתחות נפשית ורוחנית. מוטיב העבודה להתפתחות נחשף כמרכזי בהוויית 'היות- מתקשר-בעולם' ותאר עבודה קשה, אינטנסיבית ומאומצת של המתקשרים להבנה עצמית טובה יותר של עצמם, לריפוי ולהבנה של מקורות הסבל האישי וניסיונות לתיקונם, ולביטוי טוב וגבוה יותר של האני בעולם מבחינה נפשית, מוסרית ורוחנית .

עבודה פנימית זו נעשתה באמצעות התקשור ודמתה לעיתים לעבודה פסיכולוגית, אלא, שתובנותיה לקחו בחשבון תפישת עולם רוחנית ושונה.
מוטיבים של העבודה נגעו בביטויים של יכולת בחירה, שליטה בחיים, אחריות אישית ומחויבות ביחס להתקדמותם האישית ולטיפוחם של אחרים, ואלו
הובילו לעיתים קרובות לחוויות מעצימות של מסוגלות ואופטימיות ביחס לאתגרי החיים .

למחקר יש השלכות תיאורטיות, מתודולוגיות ויישומיות. המחקר מחדש ומרחיב את הידע הקיים בתחום של החוויה הסובייקטיבית של התקשור. באופן ספציפי, המחקר מרחיב את הידע אודות מהלכי התפתחותה של הוויית 'היות-מתקשר-בעולם', וחושף את שפת התקשור ואת תפקידה, כמייחדת את המתקשרים ועולמם, וכמחברת וכמגשרת בין העולמות.
המחקר מרחיב את ההבנה בהקשר להתפתחות נפשית ורוחנית, בעיקר ובמיוחד, בהתייחס למודל ההתפתחות האינטגרלי של ווילבר (2000, Wilber) המתאר מדרג ליניארי של התפתחות מעבר לאגו לעבר התפתחות טרנספרסונלית. על פי המודל של ווילבר ההתפתחות ברצף מבטאת גם התפתחות ספירלית המיוצגת בצורה של התרחבות ושינוי גבולות העצמי. ממצאי המחקר שנחשפו בנוגע להתפתחותה של ההוויה המתקשרת מדגימים כיצד נראים ונחווים שלבי ההתפתחות הרוחנית והטרנספרסונלית בשלביה הראשונים. באופן זה, שלב העמקה ושילוב נידון כמתאים במודל ההתפתחותי האינטגרלי למאפייני שלב המעוף-היגיון (logic-vision) ואילו שלב החיבור כמתאים למאפייני השלב העל-חושי (psychic) .להקבלות אלו בין התיאוריה לבין החוויות החיות יש ערך משמעותי, לאור, המופשטות והמורכבות של התהליכים הללו בכלל, ובפרט לנוכח מעמדה של הפסיכולוגיה שעוסקת בהתפתחות רוחנית בתרבות המרכזית ובמחקר .

ייחודיותו של המחקר נובעת מהשיטה הפנומנולוגית המאפשרת להשמיע את קולם של המתקשרים ולפתוח צוהר לחוויותיהם.
במסגרת זו עלתה בברור ההתכוונות של חלק מהם ובעיקר אלו בשלב החיבור אל עבר החברה והזולת מתוך תפיסה הומאנית ופרו-חברתית בעליל.
על רקע המתח בין עולמות השיח והתרבות השונים, והביקורת שמושמעת כנגד אנשי התקשור ותרבות העידן החדש על היותם מרוכזים בעצמם, המחקר עשוי לקדם חיבורים נוספים בין עולמות שיח שונים, ובמיוחד בין אנשים בתרבות המרכזית לבין אנשים בעולם התקשורי- רוחני.
בנוסף, עשויים להתרחב הבנות ושיחים בתוך עולמות התקשור, למשל, בהתייחס לאתיקה ולהבניה של קוד אתי-מוסרי בתקשור.
תוצאות המחקר נידונים אל מול וביחס לתפישות חברתיות ביקורתיות מקובלות ביחס לתקשור במסגרת התרבות המרכזית וחוקרים בתוכה, בהקשר זה המחקר מציע תפישה חדשה ואחרת ומזמין למחקרי המשך נוספים.

לקריאת עבודת המחקר המלאה לחץ כאן